שיר אהבה

בס"ד
שלום רב,
בשאלות כאלה ההלכה ורוח ההלכה – הכל אחד. השאלה היא מה דברים כאלה עושים לנפשו של אדם. האם הם ממלאים אותנו אמונה ואהבה? האם הם מחזקים בנו את הרצון לשמור תורה ומצוות? למלא את החיים במעשים שיש בהם קידוש שמו יתברך?
אם התשובה: 'כן', הרי שמיעת הדברים הללו היא בחזקת דבר טוב ומבורך.
אבל אם השירים הללו משרים עלינו אוירה של הפקרות, יצריות, תאווה, בקשת בטלנות ושמחת הוללות, הרי שיש איסור ברור לשמוע אותם.
אכן יש שירים שאין בהם לא טוב ולא רע – הם מספרים על פרח או פרפר, ים או שמים, במקרה כזה אין לאסור אבל גם אי אפשר לראות בכך מצווה, כאן ההלכה אומרת: מותר.
מה שנותר לנו הוא לקרוא את המילים של כל שיר ולבחון מה הוא אומר? גם למה הוא רומז? מפני שלעיתים בשירים, כמו בספרים, יש מסרים סמויים.
אציין שבשאלה מה מותר ומה אסור לשמוע, יש משקל גדול גם למנגינה. צריך להקשיב ברגישות לתגובה של הגוף כלפי המוזיקה. לחוש האם המנגינה מעוררת רגשות עדינים ורכים בנפש או מעוררת התלהבות גופנית ויצרית.
היום בעידן הקליפים, גם להופעה של הזמר \ זמרת ולסגנון של הקליפ יש משקל. גם אם ראית רק פעם אחת הופעה או קליפ, הרי בכל פעם שאת שומעת את השיר – הדמיון חוזר אל מה שראית אז. גם כאן צריך לבחון מה עושה הדמיון הזה לנפש?
חשוב מאוד לדעת שהחויה מאוד משפיעה על הנפש, הרבה יותר מהלימוד העיוני. הרבה פעמים אנחנו נמשכים לדברים ומנמקים זאת במילים: "בא לי".
אבל צריך לשאול מהיכן זה "בא לך"?
הרי לא חנכו אותנו לכך לא בגן ולא בבית, לא בישוב ולא בישיבה, אז מהיכן זה "בא"?
התשובה היא, שזה בא מאותה השפעה סמויה ולא מודעת, מאותו חיכוך שיש לנו עם העולם החילוני, דרך המוזיקה והסרטים, הטלויזיה והעיתונים – אנחנו לא מודעים לעוצמה הסמויה שלהם, אנחנו לא מתגוננים, דוקא משום כך הרבה יותר קל ופשוט להשפיע עלינו.