שאלה
יש לי דבר שמטריד אותי לאחרונה אני וחברים שלי התחלנו בצחוק לקלל אחד את השני בקללות של דוסים למשל "יהי רצון שתאכל תפוח ותשכח לברך"
או "שתשכח להגיד יעלה ויבוא בר"ח ותתפלל שוב ושוב..."
יום אחד הרב שלי הסביר לנו שיש בזה ממש איסור חמור ויכול להיות שאפי' מדאורייתא ואני לא יודע מה לעשות איך אני מכפר על זה ומה המקור ההלכתי לעניין זה
אשמח אם תחזור אלי בהקדם עם תשובה
יהונתן
תשובה
בע"ה
שלום רב\,
ערכו של הדבור הוא עצום . בתורה זה מופיע בפרשת מטות לגבי נדרים , שאם אדם נדר משהו - הרי הוא חייב לקיים את נדרו, ואינו יכול להיפטר מכך "כי רק אמרתי"!."לא יחל דברו" הסבירו חז"ל - לא יעשה דברו חולין, כלומר אין לזלזל בדבור.
לכן יש ערך למה שאדם מברך את חבירו, ברכת צדיק וברכת אב לבניו, ו"אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך",כן, גם להדיוט יש כח בפיו.
מילא מובן שגם לקללה יש כח , עד כדי כך ש"קללת חכם , אפילו על תנאי - מתקיימת" , ומכאן האסואר החמור לקלל בכל צורה שהיא.זה לא צחוק.
מה עוד שבקלות ניתן להגיע גם להלבנת פנים וכד' שהם איסורים נוספים.
הדרך לתקן היא בתשובה. להכיר בחטא, להיצטער עליו ולהתחייב שלא לחזור עליו יותר, וכיון שמדובר בדבר שהוא בין אדם לחבירו - צריך לבקש מחילה מכל מי שאתה זוכר שקללת, וזו גם הזדמנות טובה לעורר אותו לחרטה ותשובה על כך.
ויהי רצון שתזכה בזכות תשובתך להיות מאלו שמהם נבנית החברה לטובה ויהיה שם שמים מתקדש ומתאהב על ידך.
בברכה,
אליעזר