נתינת כיוון

בעז"ה
שלום נופית,
אני שמח שגם בגיל כזה עדיין יש לך קשר עם חניכיך ועוד יותר שמח שיש לחניכים קשר עם מישהו בוגר לדבר איתו...

לעניננו:
1. לצערי, הרבה מאד (אולי אפילו רוב !) החבר'ה שמסיימים היום י"ב אפילו בישיבות תיכוניות, לא בטוחים לאן ממשיכים הלאה. לא רק במובן הטכני (ישיבה/מכינה/ צבא) אלא בעיקר במובן האישי הרוחני- מי אני?, מה הקשר שלי לסביבה? ("איפה אני בעולם" כדברי ר' נחמן) איזה קשר (אם בכלל) יש לי לקב"ה? איזה סוג של אדם אני רוצה להיות?
מה שאני אומר - שיידע שהוא לא לבד ולא יחיד עם השאלות.

2.לוקחים אחריות.
השלב הראשון הוא ההכרה בצורך לחפש. גיל 18 הוא נקודת מפנה וצומת משמעותי מאד בחיים. הוא הפעם הראשונה שאדם צריך לקבל החלטה עצמאית לגמרי לגבי שאלה כל כך קריטית- לאן ממשיכים?
ללא התערבות ההורים וללא מסלול מוגדר מראש.
מעכשיו זה תלוי קודם כל באדם עצמו.
בשאיפות וברצונות שלו, בהחלטות שלו ובמודעות הפנימית שלו. זה הזמן לקחת אחריות, קודם כל על עצמך.
זו לא שאלה של אם אתה מוכן- בין אם תרצה ובין אם לא ההחלטות יהיו משמעותיות וקריטיות, השאלה היחידה היא אם אני מוכן להיות מודע ולחשוב עד הסוף על הדברים וההחלטות שאני עומד לעשות ולקבל.

3. שלב ראשון בתשובה- השאלה.
רובנו מפחדים לשאול שאלות. מפחדים מערעור של מוסכמות ותפיסות ישנות. בחלק מהישיבות לא מעודדים שאלת שאלות- ופה מתחילה הבעיה! אי אפשר למצא תשובה אם אין שאלה! השאלה היא כלי לתשובה- ובלעדיה קשה וכמעט בלתי אפשרי להגיע לברור עמוק של הדברים.
לכן חייבים לשאול שאלות.
אין שאלה אסורה ואין שאלה לא נכונה יש שאלות שלא מספיק מחפשים להם תשובה- ואז הן הופכות להיות תרוצים!!!!
אני לא מכיר אף נער (או אדם בכלל) שהוריד כיפה בגלל ששאל שאלות אמיתיות, חיפש ולא מצא תשובה.

4. סבלנות.
את המסע צריך להתחיל עם תיק מלא סבלנות, כי המסע ארוך (ומבחינה מסוימת- אין סופי) ברור שלדברים אמיתיים ועמוקים דורש זמן והתמדה.
מה שבא בקלות-הולך בקלות.
תשובות שהושגו לאחר זמן ומאמץ - נשארות לעד ובונות אותנו. אז להאזר בסבלנות ולא לצפות לשינוי מיידי ולתשובות מיידיות.

5. תכלס':
להתחיל לחשוב מה עושים אחרי י"ב.
כמעט כל נער דתי עוד צריך לחפש ולמצא תשובות ולכך הוקמו המכינות והישיבות לגווניהן ולסוגיהן. להתחיל לחפש מקום שיתאים לשאול שאלות ולחפש תשובות.

לא לחכות ולהתחיל לשאול ולברר כבר עכשיו.
קודם כל ביני לבין עצמי.
לשאול את עצמי ולברר דברים בתוך הלב. לראות לאן אני נוטה. מה חסר ומה עוד אני רוצה להשיג.
(חשוב גם להכיר במה שיש לי כבר- ותמיד כבר יש לאדם הרבה יותר ממה שהוא חושב).
אח"כ להעלות דברים על פני השטח. אפשר דרך רבנים שמרגישים איתם בנח ואפשר לדבר איתם חופשי, אפשר דרך חבר'ה בוגרים (לא להתבייש- הם מחכים שיבואו לשאול אותם...)אפשר עם סתם חברים, להעלות למודעות ולדסקס את השאלות.
ספרים- לימוד תורה אמיתי ופנימי, עוזר לאדם לגלות את עצמו ואת החיבור שלו לקב"ה ולעולם. זה נכון לגבי כל סוג של לימוד- כדאי להתחיל עם מה שאוהבים.
לימוד של מוסר ומידות ומחשבה בוודאי עוזר מאד (בקטגוריה יכנסו אורות התשובה, נפש החיים, לקוטי מוהר"ן, ועוד רבים וטובים)
מעל הכל- לדבר עם הקב"ה. גם להתפלל (במילים שלך) ולבקש וגם פשוט לדבר. הוא שומע ועונה (אם כי לא מיד ולא באופן מפורש...)

כל צוותי המשיבים גם פה בשביל שאלות מהסוג הזה...

יהי רצון שהקב"ה יאיר לכולנו את הדרך.
בברכה,
אור
צוות ישיבת צפת
or.tzfat@gmail.com