ללא נושא

שאלה

שלום רב,

הנני אדם מסורתי הקרוע כבר שנים בין החילוניות לבין הדתיות האורתודוקסית. מה שמעורר בי הכי הרבה קונפליקט זה הנושא של שמירת שבת וחגים בהקשר של איסור מלאכות. ישנו הוויכוח הנצחי בין אנשים פחות דתיים שטוענים שהדגש הוא על איסור עבודה במובן שאנו משתמשים בו ביום ביום, בעוד שהאורתודוקסים אומרים שהכוונה היא למלאכה לשמה, ומביאים לראיה את המשלת מלאכות בידי אדם למעשי בריאת העולם ע"י הקב"ה.

אולם לטעמי טענה זו נופלת נוכח העובדה שאותם איסורים בדיוק חלים גם על הרגלים, לגביהם שוב נאמר "לא תעשה כל מלאכה", כאשר אין לעשית מלאכה ולמעשי בריאת העולם דבר וחצי דבר בהקשר של חג הסוכות, שמיני עצרת, פסח ושבועות. מה שמביא אותי למסקנה (אם כי איני שלם אתה) שכוונת המשורר היא "עבודה" במובן הרגיל של המילה, ושהמושג מלאכה או מלאכת עבודה היא בסך הכל בגדר מילה נרדפת, או כינוי מליצי יותר, אם תרצו, למילה "עבודה".

לכן נראה לי שההלכה סתם מקשה על החיים כאשר היא מחפשת בכוח איסורים במועדים אלה. אז נכון, נאמר אפילו בתורה "לא תבעירו אש במקומות מושבותיכם", אך מכאן לאיסור גורף על הדלקת אור בשבת/חג המרחק רב. מבחינתי הכוונה היא לא להדליק מדורה, וזהו זה. מי אמר שחשמל היא צורה של אש? היא יכולה לגרום לשריפה אומנם, אך קיים שוני רב בין אש בוערת ומשתוללת בחוץ לבין חשמל מבוקר המוזרם במעגלים פנימיים בתוך מבנה. אותו כנ"ל לגבי איסור הנסיעה ברכה. מדוע בעצם? אין הצתת הסטרטר של מנוע זהה להבערת אש. במקרה הראשון מדובר בסך הכל בניצוץ ראשוני המניע את המנוע ומאפשר את הנעת הרכב, בעוד שבמקרה השני מדובר בעבודה של ממש (וודאי הזיעו קשה בימים ההם בחיכוך עצים לכדי אש) הגורמת לתבערה כללית ולאש גלויה ובוערת, רחוק מאוד ממנגנון ההצתה של מנוע רכב. אז מה עשתה ההלכה? אמרה שכוון שיש דמיון מסוים, אך לא יותר מכך, בין השניים, הבא נאסור גם על נסיעה, גם על כיבוי והדלקת אורות, גם על דיבור בטלפון, גם על צפייה בטלוויזיה, גם על הפעלת מחשב, וכוי וכוי. תראו מה עשתה ההלכה. היא רמסה כל חלקה טובה מהשבת מבחינתי ולטעמם של רבים אחרים אני מניח. לדעתי זה פשוט בלתי סביר וגם בלתי נסבל. תסלחו לי, אבל להתפלל, לאכול, לקרוא, ולישון כל היום פעם שבוע באופן נוקשה ובלתי מתפשר כל ימי חיי זה פשוט ביטול זמן ובזבוז חיים, ומוטב שההלכה תרד מהקו הנוקשה הזה.

ולגבי

תשובה