שאלה
בס"ד שלום כבוד הרב,
ברצוני לשאול בנוגע לכלל המפורסם "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע". כיצד יש לנהוג כאשר לא פעם קשה להכריע את הכף האם הדבר (התוכחה) תישמע ? לדוגמא כאשר אדם מעריך שאם יוכיח את חברו יש סיכוי של 50 אחוז שהיא תתקבל ? תודה
תשובה
ב"ה
אליהו ברכה ושלום.
האמרה הזו מופיעה בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה עמוד ב
ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר: משלי ט' אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: בראשית נ' אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. ר' נתן אומר: מצוה, שנאמר: שמואל א' ט"ז ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו'. דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב: בראשית י"ח ואדוני זקן, ולבסוף כתיב: ואני זקנתי."
מצות תוכחה מופיעה בתורה כמצוות עשה "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא " שיש עליך מצווה להוכיח
פעם , פעמיים ושלוש עד כדי כך שאתה מרגיש שכבר נמאס לו ממך והוא רוצה להכותך !!!
אם אתה רואה שהוא לא מקבל בפעם הראשונה ואם אתה תמשיך זה יגרום לחילול השם -אסור לך להוכיח אותו.
אגב הרמב"ן במקום מבאר שמצווה זו של הוכחה גורמת שלא יהיה שנאה שהמוכיח אומר:"מדוע ככה עשיתה עמדי??!!??!! "
בברכה,
עוזיאל