כיפור

שלום
[הכלל הוא שכל סכנה שאנשים רגילים לטפל בה בדחיפות תוך השקעת זמן ומשאבים, כמו החשת החולה לבית חולים, נחשבת כסכנת נפשות, וכדי למונעה מצווה לחלל שבת ולשתות ולאכול ביום הכיפורים. אבל סכנה שאין מזדרזים לטפל בה תוך השקעת זמן ומשאבים, אינה נחשבת כסכנת נפשות.

ומכל מקום הלכה זו מסורה לרופאים יראי שמיים ולא לרבנים ולכן אם שאלת רופא ירא שמיים אז אכן את פטורה מהצום ונראה שאת יכולה לאכול ולשתות גם מעבר לכמות השיעורין.

עניין שתייה לשיעורים הוא שגם כאשר חולה מסוכן צריך ורשאי לאכול ולשתות ביום הכיפורים, לדעת הרמב"ן עדיף שיאכל וישתה לשיעורים, כדי להפחית במקצת את חומרת האיסור. שהאוכל ושותה פחות מכשיעור, אף שעבר באיסור תורה, אינו חייב חטאת וכרת. ואמנם הרבה ראשונים ובכללם הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו הדרכה זו, מפני שלדעתם חולה מסוכן רשאי לשתות ולאכול לכתחילה בלי שום הגבלה, וכן כתבו כמה אחרונים (נצי"ב, אור שמח ועוד). מכל מקום השולחן ערוך פסק שאם אפשר, עדיף לשתות ולאכול פחות מכשיעור (תריח, ז-ח). אבל האכילה לשיעורים היא הידור, והתפילה במניין חשובה יותר וכפי שתיארת את מצבך עדיף שתאכלי את הכמות הדרושה על מנת שלא תקיאי ותוכלי להשתתף התפילות החג ולקיימו כראוי].

ישנם רופאים רבים שמתוך חששנות יתר או מתוך זלזול במצווה מורים תמיד לכל חולה לשתות ולאכול ביום הכיפורים. ויש סבורים בטעות שאם יגידו לחולה לשתות ולאכול לשיעורים, כבר אין בכך איסור. אך האמת היא שגם שתייה או אכילה לשיעורים אסורה מהתורה, ורק לאחר שמצב החולה הוגדר כמסוכן והותר לו לאכול, אם הוא יכול, מוטב שיסתפק בשתייה ואכילה לשיעורים.
לפיכך על החולים לשאול בעניין זה רופא ירא שמיים. ואין יראת השמיים תלויה בהכרח בכיפה, אלא העיקר הוא שהרופא יהיה ישר ומוסרי ויכריע באחריות מרבית, הן כלפי קדושת הצום והן כלפי חיי אדם. רופא ירא שמיים שנמצא בספק, ישקול בעצמו מה היה עושה אם ביום הכיפורים היה נודע לו על חולה כזה שצם. אם היה מוכן לנסוע עשר דקות כדי לשכנע אותו לשתות ולאכול ולהצילו מספק סכנה, סימן שאכן יש כאן ספק סכנת נפשות ועליו להורות לחולה שלפניו לשתות ולאכול ביום הכיפורים. ואם למרות אחריותו כלפי חיי אדם לא היה מקדיש לכך נסיעה של עשר דקות, סימן שאין כאן ספק סכנה ועליו להורות לחולה לצום. עצה זו מועילה לרופא רגיל, שמצד אחד אינו עצלן, ומאידך אינו נחפז לבקר את חוליו.

עצה זו טובה גם לשואלים, שיכולים להציב דילמה זו בפני הרופא, ואם הרופא ישר, יוכלו לבחון האם יש בצום סכנת נפשות או לא.

ובדיעבד, אם שאלו רופא שאינו ירא שמיים, והלה אמר לחולה שעליו לאכול ולשתות משום חשש סכנה, והחולה לא הספיק לשאול רופא ירא שמיים - על החולה לאכול ולשתות ביום הכיפורים. שכן אף שאינו בטוח שהרופא השיב לו כהלכה, מכל מקום יתכן והשיב כהלכה, וכיוון שהוא בספק סכנה, עליו לאכול ולשתות ביום הכיפורים.

וכן חולה שלא הספיק לשאול רופא אבל הוא מרגיש חולשה מיוחדת הקרובה לסכנה יכול לאכול ולשתות.
בברכה אייל משה