ישיבה ובית

בעז"ה

שלום,

אתה שואל שאלה קשה, ואם זה מנחם במשהו, דע שיש הרבה חבר'ה שלומדים בישיבות שסובלים מאותה בעיה.
הרבה מאיתנו מקבלים בישיבה השקפה חדשה ודרך קצת מוקפדת יותר שלא מתאימה למה שהתרגלנו אליו בבית. וחיכוכים נוצרים לא פעם.
אז מה לעשות?
הדבר הכי הכי חשוב שאפשר לקבל בישיבה- זה מידות טובות!!!
יותר מגמרא ומשנה, יותר ממחשבה ומוסר, יותר ממבחנים לרבנות, יותר מידע, יותר מכל דבר.
קודם כל מידות טובות.
החממה בא אנחנו בונים ומבררים ומתקנים את המידות- זה הישיבה.
שדה הנסיונות, בו אנו מנסים את עצמינו בפועל- זה בבית, כשיוצאים מהישיבה.
הגמרא אומרת שאדם שמידותיו מתוקנות יוצא לשוק - אזי אומרים עליו אנשים "אשרי רבו שלימדו תורה אשרי אביו שלימדו תורה" ושם שמיים מתקדש על ידו.
עיקר השימוש והמבחן של מה שקבלנו בישיבה מתוך הלימוד וההתעלות- הוא במידות טובות.

"התשובה השלימה היא שישוב האדם אל העולם ואל החיים" אומר הרא"ה קוק (אורות התשובה יד, ל) עיקר עבודת ה' היא במגע שיש לנו עם העולם שסביבינו כשאנו יוצאים מהישיבה.

אז מה תכלס'?
הבעיה היא שיש כאן כמה ערכים חשובים בצריך לתת להם מקום:
א. כיבוד הורים. ראש הישיבה שלנו תמיד לימד אותנו שאין זה מתפקידנו לחנך את ההורים שלנו. פשוט, ה' לא ייעד לנו את התפקיד הזה. אם אפשר לחזק ולתקן בכבוד - מה טוב. אבל לא לתת מוסר ובטח שלא להתנשא.

ב. בוודאי למדת בישיבה שאחד הדברים הכי חשובים שיש - זה המשפחה והבית. מהכי חשובים! זה ערך גדול שצריך לשמור עליו בכל הכוח. הדבר נכון גם למשפחה הקרובה וגם למשפחה המורחבת. בית בישראל, משפחה, זה ערך מקודש וחשוב והרבה פעמים הוא עומד מול ערכים חשובים אחרים וגם אם לא תמיד ידחה את כולם (לדוגמא: אין חובה לחזור הביתה לכל כל ארוע משפחתי) אבל יש לתת לו את החשיבות (כשאפשר, להקריב את הזמן והכסף ולהגיע לארועים משפחתיים).

ג.איסור נגיעה-ידוע וחמור ולא פשוט להקל בו.

ד. הלבנת פנים- צריך להזהר מאד שלא לבייש אנשים שאינם בקיאים באיסורים ובנוהגים שאנו נוהגים בהם. ולזכור שזהו איסור חמור מאד. "מוטב יפיל עצמו לכבשן אש ואל ילבין פני חברו ברבים" .
"חברו"- כולל גם דודות למיניהן ובטח ובטח שאת אמא.

אז מה עושים?
ההורים צריכים להבין שיש דברים שאתה עושה שונה. אתה לא מנסה לשנות אותם או לתקן אותם, אתה גם לא מתרחק מהם, בגלל הישיבה, ההפך, אתה מבין כמה בית ומשפחה וכיבוד הורים חשובים ואמיתיים וקרובים ללבך בזכות הישיבה, אבל גם להבין שאתה בוחר דרך שאולי היא לא בדיוק כמו שלהם- וזו לא רק זכותך אלא חובתך.

בבית- כבד אתה ההורים, עזור להם יותר ממה שעכשיו, תאיר פנים, אל תזעיף פנים גם שיש משהו שלא מוצא חן בעיניך, אל תעיר יותר מדי- ואם כן אז בחיוך ובמאור פנים. היה נחמד,לא רק בגלל שזו מצווה עצומה מדאורייתא אלא גם כי אתה כזה... (מידות טובות קודם כל) אל תפחד מהבית- זה הבית שלך וזו המשפחה שלך. והיא מעל הכל רוצה בטובתך= תזכור את זה.

אם אמך תראה שהישיבה לא מרחיקה אותך מהם, אלא מקרבת אותך- היא תרגע ותשלים עם "השגעונות" שלך.

לגבי מפגשים עם המשפחה המורחבת,
לא תוכל להתעלם מהם ולהמנע ממפגש עמם לנצח, נכון? אחריותך להבהיר להם, שאתה נמנע מלגעת בבנות. בעדינות, במאור פנים, בשקט ובחביבות. אין צורך לעמוד ולהכריז בפני כולם, פשוט, אם משהי מושיטה לך יד, חייך בחביות וקוד קידה קטנה, תתנצל ותסביר שאתה לא נוגע בבנות. אנשים יופתעו, אבל אחרי שיתרגלו יבינו- ואפילו יעריכו אותך. זה לא יקרה בפעם אחת, בפעמים הראשונות, ייתכן שדודות חמודות למיניהן (שבאמת אוהבות אותך) יתנפלו עליך עוד לפני שתספיק לומר משהו, אל תתרחק ואל תנזוף בהם- חשוב לא להלבין את פניהן. אבל ברגע שאפשר להסביר בחיוך "דודה, אני מצטער, אבל אני לא נוגע בנשים..."
שוב- מן הסתם היא תהיה בשוק אבל בסוף הן תבנה.

אתה יכול לבקש מאמא שלך לעזור ב"מסע ההסברה" גם אם היא לא מזדהה לחלוטין אם דרכך. תסביר לה, שאתה הולך לארוע, למרות שקצת קשה לך עם זה, כי המשפחה חשובה לך ואתה יודע שגם לה זה חשוב ולבקש ממך שתעזור לך להסתדר עם "האופנה החדשה" שלך.

אל תוותר,
אבל אל תצפה שזה יבוא בבת אחת ובנתיים, לא להתנתק, ולא לכעוס ולא לפחד- זה פוגע גם בך וגם באנשים מסביבך.

אני מאחל לך הרבה הצלחה,
אור
צוות ישיבת צפת
or.tzfat@gmail.com