שאלה
בס"ד
לימדו אותי, וכך תמיד נהגתי שכלי "סופח" אם מדובר בחמים או אם חותכים משהו חריף, כגון בצל, ואילו בקר אין מעבר של חלבי לבשרי ולהפך.
עכשיו קראתי כאן בשו"ת, שיש איזה מצב שאם חתכו מאכל בשרי קר בסכין חלבית או להפך, יש לנעוץ הסכין באדמה 10 פעמים או לנקות היטב עם סקוצ' ואת המאכל יש לחתוך היכן שנגעה הסכין. אני מעולם לא שמעתי על זה וגם לא נהגתי כך!
האם זו חומרה או שלא הבנתי משהו נכון?
כי כשאני שוהה בחו"ל, למשל, יש מוצרים מסויימים שאני אוכלת במלון, ואני אוכלת בסכו"ם שלהם, כי זה קר ולא חריף, אז אני לא חוששת. אשמח לקבל פירוט על הדין הזה.
תשובה
שלום ב,
הדין של תיבה בקרקע היא על מנת להוריד את השמנונית שעל הסכין
הביא תוספות מחלוקת בדבר
(17) תוספות חולין דף ח/ב
והלכתא אפילו בצונן ואי איכא בליתא דפרסא כו' - והא דבעי בסוף מסכת ע"ז (דף עו: ושם ד"ה אמר) נעיצה י' פעמים בקרקע לחתוך בה צונן בסכין של עובדי כוכבים לא דמי לסכין טריפה דהכא דבאקראי בעלמא אבל בסכין של עובדי כוכבים מתוך שחותכין בו איסור תמיד נדבק בו השמנונית ואין יוצא ממנו בלא נעיצה ור"ת פירש משום דהתם חותך בו איסור רותח
וכך פסק בשו"ע
שו"ע יורה דעה סימן צד
אבל אם הוא כלי שני הבשר צריך קליפה והסכין נעיצה בקרקע (ארוך כלל ל"ז) וכן נוהגין ואפילו אין הסכין בן יומו יש לקלוף הבשר מעט משום שמנונית הסכין (טור וב"י )
ופירש הדברים בחכמת אדם
(66) ספר חכמת אדם - כלל מ
(יד) האוכל גבינה רכה וחמאה ורוצה לאכול אחר כך בשר צריך לבער מן השולחן שיורי פת שאכל עם הגבינה ואסור לאכול גבינה על מפה שאכל בשר וכן להיפך וכל שכן שאסור לחתוך גבינה אפילו צוננת בסכין של בשר וכן להיפך מיהו על ידי נעיצה בקרקע קשה מותר בשעת הדחק שאין לו סכין אחר והוא הדין בסכין של איסור דינא הכי כמו שנבאר לקמן אם ירצה השם כלל מ"ז אבל לחתוך הלחם לא בעינן נעיצה אלא סגי בקינוח יפה שלא יהא שום שמנונית דבוק בו ואף שלא בשעת הדחק [לח] ומנהג כל ישראל להיות להם סכינים מיוחדים לבשר וחלב ומנהג לרשום של חלב (שם):
ולפי זה סכינים צריכים לכאורה תחיבה בקרקע או ניקוי מוחלט.
האם הכלים בבתי המלון נקיים?
מסתבר שכן, והיה רצוי להדיחן היטב ולנקות שאריות השומן שעליהם. ומכל מקום לבי אינו נותן לי לומר שנשתמש בכלי גויים או בכלים לא כשרים.
כל טוב, חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה