שאלה
כבוד הרב, בכל סניף כאשר החבר'ה גדלים ופונים למסלולים שונים,צבא,ישיבות הסדר ושירות לאומי השבט מתפרק מעצמו. הדרכתי לפני שנתיים וחצי שבט,והנה הגיע השללב בו הבנות בשי"ל והבנים בשיעור א' בישיבות הסדר והקשר לא מתנתק. הם נפגשים בשבתות ומדי פעם בארועים מזדמנים, לאט לאט עלה רצון מצד הבנים להפריד את השבט, שזה לא מתאים סתם לעשות אחד לשני ימי הולדת או לשבת בפיצה וכו',שיש הרגשה ש"צריך לעבור כבר את השלב הזה" וכמובן שזה אסור הלכתית לדעת הרבה רבנים. בצד הבנות הדברים לא מיד התקבלו, לפחות לא אצל כולן אבל היום יש הרגשה שאולי באמת זה הדבר הנכון לעשות. המציאות היום היא שמהכל זה הפך לכלום ושני הצדדים עסוקים בזה מפעם לפעם. בהתחלה כששמעתי על זה חשבתי שאולי זה לא בא מהמקום הנכון ושהכי קל להגיד על משהו שהוא אסור וחטא ויותר קשה להעמיק ולמצוא את הדרך הראויה. מדובר בקבוצה איכותית בפני עצמה, עם רמה דתית גבוהה,ההפרדה לא תרחיק אף אחד מהדת או תגרום לכל דבר אחר שדומה לזה. בשי"ל הייתי שנתיים קומונרית בסניף בנ"ע וראיתי איך הכל תלוי סביב מה אוספים את החבר'ה? סביב טיול? או התנדבות ושיעור תורה? אני באמת מאמינה שאפשר לשלב את כוחות הבנים והבנות ולהגיע ביחד לדברים נפלאים,שהכל זה עניין של מטרה,מגמה. שהחבר'ה האלה יכולים להיפגש! רק במינון ובמסגרת מסויימת וראויה.כמובן שאני לא תמימה וידוע לכל שיש הרבה איסורים ושזהו אחד הנושאים היותר מסוכנים ומורכבים שמעסיקים בני נוער כ"כ הרבה. אך עם זאת אני לא מאמינה שהפרדה מוחלטת היא הדרך. ושכולנו חיים בעולם אחד,בעם אחד, שחסרים אנשים איכותיים,טובים ויראי שמיים כמותם ושהם יכולים להוסיף הרבה אחד לשני ולסניף. אני רוצה לאסוף אותם בשבת הקרובה בעז"ה ולהגיע להחלטה,אודה לרב אם יוכל לתת לי את עצתו בנושא ובהקדם,אני לא רוצה חלילה להגיד על האסור שהוא מותר ולהפך... תודה רבה!
תשובה
בס"ד
לפי מה שאני קורה אתם כבר בגיל של נישואין. צריך להכיר בעובדה שחשובה הזאת. לפעמים אנחנו מדחיקים את המחשבה הזאת כי בעולם החילוני שאנחנו חיים בו ואפופים בכל מושגיו, לא מקובל להתחתן בגיל עשרים.
אנחנו חייבים לזכור כי בעולם ההלכה. בעולם הדתי הרציני. בעולם של בני התורה הדתיים והחרדים והציונים מקובל להתחתן בגילאים שלכם.
זה לא עוצד את הלימודים ולא את הטיולים. לא את החיים ולא את השמחה. זה רק עושה את הלימודים, הטיולים, החיים והשמחה יותר מושלמים.
לא מסובך להבין מאיפה בא ההבדל בין דתיים לחילונים בתחום הזה. זה לא רק ענין של סגנון חיים חילוני שמתיר יחסי אישות בלי שום מחויבות לפני נישואים. זה מגיע גם ממקום אחר. זה מגיע מ"העיקר" שעליו מתחנכים בעולם החילוני באופן עקיף ולפעמים גם באופן ישיר. העיקר הוא ההנאה. זאת המטרה הראשונה בחיים. גם אם זה לא נאמר תמיד בצורה כל כך בוטה, את יכולה לשמוע את זה בצורות שונות של אמירות כמו "האדם במרכז" שזו אמירה שמשמעותה מאוד ברורה.
אתם צריכים להחליט החלטה אחת עקרונית. האם אתם מאמצים לעצמכם את אורח החיים של העולם החילוני. או את אורח החיים של העולם הדתי. גם אדם שרואה את עצמו גשר צריך לדעת האם הוא חי כמו דתי או כמו חילוני?
העובדה שאתה עובד או לומד או בצבא וכד' לא מכריחה אותך לחיות כמו החילונים. בודאי לא בענין הזה.
המציאות שבה אנשים חיים כמו דתיים אבל מאמצים לעצמם נוהגים של העולם החילוני היא "כלאיים מסוכנים". מה שקורה הוא שהם עלולים להכנע ליצריהם ואז הם עושים מעשים אסורים ופסולים. או שהם כופים את יצרם וקשה להם עם זה מאוד.
צריך לזכור שאנחנו חיים בתוך חברה חילונית ששמה את היצריות הגסות והמיניות בכל העיתונים הרדיו והטלויזיה ובכל שילטי החוצות באופן היותר בוטה.
למה אנחנו צריכים לכבול את עצמינו למושגי החברה החילונית?
למה אנחנו לא נמקם את עצמינו בחברה הדתית שקובעת את גיל הנישואים בגיל שלכם.
אתם כבר לא חניכים של עזרא או בני עקיבא. אתם לא יכולים להעביר את הזמן ואת והחיים בפעולות מענינות וחשובות.
אתם צריכים להתחיל את החיים האמיתיים.
מספיק זמן למדתם על החיים. צריך להפסיק עם עץ הדעת ולהתחיל את עץ החיים. עץ החכמה (חיים = חכם).
זיכרו שבעולם החילוני יש רתיעה מחיים. מי שמעודד הפלות הוא המתקדם. מי שמתריעה על ריבוי הילודה הוא המשכיל. 'אם חד הורית' - היא האשה הסובלת שראויה לכל עזרה.
כל המושגים הללו באו ממקום מאוד ברור והולכים למקום עוד יותר ברור.
בקיצור - חבל לכם לחיות בין שתי עולמות. תגדירו את עצמכם כאנשים דתיים גמורים לכל דבר וענין. תכוונו את המפגשים הללו למטרות נישואין בלבד. מי מאתכם שיודע כי מהמפגשים הללו לא יצאו לו נישואים - אין לו מה לעשות שם.
על זה בדיוק נאמר "אל תרבה שיחה עם האשה" סתם שיחה ללא שום תועלת. אבל אם זה למטרות הקמת בית - וזה באמת כך. שיהיה בהצלחה.