שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שליט"א שלום רב.
אבקש מכ"ת לדעת מהי ההלכה ומה המקור ההלכתי.
1) לגבי הסתכלות בפני אישה:
-האם יש איסור בראיית אישה סתם?
-מה יעשה אם אישה מדברת בפניו, ותיעלב אם לא יסתכל בה? האם כבוד הבריות נדחה כאן?
2) האם יש איסור לשבת על ספסל שיושבת עליו בת?
- מה יעשה אם באה בת ויושבת על הספסל אשר האדם יושב עליו? ותיעלב אם הוא יקום בגללה?
3) האם יש איסור להקדים שלום לאישה?
-האם מותר להשיב שלום לאישה?
תודה רבה, ויישר כוח.
תשובה
בס"ד
בשו"ע אורח חיים סימן עה סעיף א כתוב "טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפי' היא אשתו - אסור לקרות ק"ש כנגדה"
משמע שרק "במקום שדרכה לכסותו" אסור. אבל באחרים מותר. ואין הדבר כך. בשאר מקומות אם איסור לקרוא קריאת שמע אבל אין היתר הסתכלות.
ומכאן נבין את ההלכות בשו"ע אבן העזר סימן כא (א)
"צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה אפילו אינם עליה שמא יבא להרהר בה.
פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה.
המסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה - כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה.
מותר להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה בין שהיא בתולה או בעולה ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. אבל לא יסתכל בה דרך זנות. ועל זה נאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה
(ד) מותר לאדם להביט באשתו אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו אע"פ שיש לו הנאה בראייתה הואיל והיא מותרת לאחר זמן אינו בא בזה לידי מכשול אבל לא ישחק ולא יקל ראש עמה:
מכאן אתה למד שאסור להסתכל באשה על מנת להנות ממנה או להתבונן ביופיה אבל כשהוא מדבר עם אשה לצורך מקח וממכר וכד' מותר לו לראות את פניה אלא אם כן מבט זה גורם התבוננות ביופיה או שגורם לו להתכון להנות ממנה.
וגם בזה ראוי להמעיט ככל האפשר ק"ו מאל תרבה שיחה עם האשה. כי בכאן יש איסור של "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם"
ובמקרה שיש לו חשש איסור כשמדבר עימה מהטעמים דלעיל לא יתבונן בה ויביט לארץ וכד' ואף אם יש חשש שח"ו האשה תפגע - לא יקל בכך כי "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה" הכוונה לאיסור דרבנן. והתבוננות באשה - היא איסור דאוריתא.
אין איסור אלא באשתו נדה או במשודכתו שגדולה הקרבה. אבל באשה סתם אין איסור אלא אם הספסל צפוף וכד' שיש חשש לנגיעה. וראוי להחמיר בכל ענין.
ומספרים על הגרש"ז אוירבך זצוק"ל שפעם נסע באוטובוס והתישבה לידו אשה. קם הרב בתחנה האוטובוס הבאה, ירד מהאוטובוס והלך ברגל מרחק ארוך עד לבנין הישיבה. כשהכירו תלמידיו בדבר, שאלוהו: רבינו, הרי האוטובוס לא הגיע למקום בו אתה יורד תמיד. אמר להם: אילו הייתי קם מלשבת ליד האשה והייתי נשאר באוטובוס - הייתה האשה נפגעת שקמתי מהספסל. לכן קמתי כי הייתי מוכרח. וירדתי מאוטובוס על מנת שלא לפגוע בה.
3- בשו"ע אבן העזר סימן כא ו
"אין שואלים בשלום אשה כלל אפילו ע"י שליח. ואפילו ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה"
לכן אסור לומר "מסור ד"ש לאשתך" וכד'. אמנם מותר להשיב שלום לאשה ששואלת בשלומו, ואין בכך איסור.