האמונה שלי

ב"ה

טל,
ברכה ואור!

1. מחד חכמים מלמדים אותנו שאין דבר משמעותי כמו "עיון תפילה". הרי הוא נמנה על הדברים "שאין להם שיעור". מצד שני למדנו שעיון תפילה מקצר חייו של אדם. מדוע זה מקצר חייו של אדם? משום שאם אדם מעיין בתפילה כדי להבינה ולהתחבר אליה הרי שהוא פורץ קדימה ומגיע רחוק. אבל אם אדם מעיין בתפילה ורק עושה חשבון אם ה' שעה לתפילתו, הרי שאז הקב"ה מנהל איתו את החשבון ועלול לצאת מצב בו הוא חייב בדין..
לכן, מחד - עלינו לעיין בתפילה כדי להעמיק בה, להבינה, לחוש את כוחה ומשמעותה. מאידך, עלינו להזהר ממצב בו האדם מאבד את האמון שבכוחה של התפילה.

2. מלכתחילה, לפני הגלות, כשעולמו הרוחני של האדם היה עשיר וכוח הביטוי הפנימי היה זורם, היתה התפילה אישית. משתכפו הגלויות ונתבלבלו הלשונות, נוצרה מציאות מסובכת. אנשים אבדו את הכוח הפנימי. את היכולת לבטא את עצמם בחופשיות. דווקא החברה המודרנית, שמצד אחד מקדשת את חופש הביטוי ומצד שני יוצרת בעזרת תקשורת רחבה לחץ חברתי על "כדאי" לומר ומה "לא ראוי", "לא נכון" או מה פשוט לא IN יצרה מצב בו האדם לא מתבטא בחופשיות. חשוב לו מה יאמרו אחרים. דווקא עכשיו לנוסח התפילה משמעות חשובה כפליים. היא עוזרת לנו להשתחרר מהעול הגדול של החיים המורכבים ולחזור אל עצמנו.

3. קושי בתפילה כפי שאת מתארת, יכול לבוא משני גורמים שונים: או בשל הצורך לחוויה רגשית גדולה יותר או בשל חוסר ההבנה של מילות וקטעי התפילה. אני מציע לך לקחת קטע אחד שאהוב עלייך, ללמוד אותו היטב, ללמוד את מנגינותיו, לשיר אותו, להלחין לו מנגינות או אפילו להצמיד לו מנגינות ידועות שאהובות עלייך. את הקטע הזה לומר לאט לאט, גם במחיר של דילוג על קטעים אחרים (בעיקר כוונתי לפרקי פסוקע דזימרא) ואז להפוך אותו להיות הפרק ש ל ך .
מתוך כך, כעבור זמן, הוסיפי קטע נוסף, וכן הלאה.

בברכה,

שי

נ.ב,
מעומק הלב סליחה גדולה על ההמתנה הגדולה.