דיכאון מחוסר תורה

בעזה"י

שלום,

לא כל כך נעים לי לומר- אבל ממש תענוג לשמוע את הדברים שלך...

אתה רק בין 19 היית רק חודשיים בישיבה על תיכונית ואינני יודע היכן למדת בתיכון- אבל כבר עכשיו אתה יודע לחוש, להרגיש ולדעת שבלי תורה משהו חסר!
יש אנשים שכל חייהם לא יגיעו לרמת הרגישות הנדרשת כדי להבין כמה תורה היא חיונית לנפש שלנו, לשיח הנשמה שלנו, לחיים שלנו.
זו זכות גדולה ומעלה עצומה לא רק לדעת את זה אלא ממש להרגיש את זה- "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה..."
אשריך!

עכשיו לבעיה.
ייתכן ועשית שטות או טעות כשעזבת את הישיבה וייתכן שלא, אינני יודע משום שאינני מכיר אותך.
אבל אני כן יודע שזה היה- זה בעבר ואין טעם לבכות על העבר, יש טעם לפעול בהווה ולחשוב על העתיד.
יש לך 3 חודשים וחצי עד הגיוס.
עד אז- תמצא ישיבה!
לא צריך למצא את הישיבה שהכי הכי מתאימה לך וכו' וכו' וזה לא זמן להתחיל מליון שבו"שים.
בחר לך 2 ישיבות שנראות לך הכי מתאימות- תבדוק אחת.
טובה? תשאר. לא טובה? תבדוק גם את השניה ותחליט ביניהן.
תנסה למצות עד תום את שלושת החודשים שנותרו לך.
לספוג וללמוד ולהתחבר, לתת ביטוי קבוע לתחושת הבטן שלך שבלי תורה - משהו בך ובחיים חסר.
זה לא הזמן לשקוע ולא הזמן להתבחבש עם העבר.
תסתער על התורה ותתפוס כמה שתצליח.

שנית, יש לדעת שגם בצבא (ואפילו בשירות קרבי) גם אם אי אפשר ללמוד תורה בכמות ובאיכות כמו שבבית המדרש, עדיין אפשר ונכון וצריך שיהיה חיבור עמוק ואיכותי לתורה. 10 דקות בשעת ט"ש, משנה קהתי בכיס, שבתות בבית הכנסת בבסיס, התבודדויות והירהורי תורה בשמירות לילה- השירות הצבאי הוא קודש והוא תורה ומצווה והוא לא צריך להיות ניתוק מעולם התורה (גם אם זה יותר קשה)

שלישית, גם אם זה לא נראה לך עכשיו- אתה עדיין צעיר.
אם תתגייס עכשיו ותשתחרר בעוד 3-4 שנים תהיה בסה"כ בין 22-23. אפשר ורצוי עדיין למצא בית מדרש בוגר יותר, בשל יותר ולשבת שם.
ב"ה בחורים טובים מאד מסיימים שירות צבאי ארוך ומשמעותי ומרגישים את הצמא והצורך לחזור ולהסתופף קצת בבית מדרש בטרם יציאה לחיים בחוץ.
אני בטוח שעם חיבור כמו שיש לך ורגישות והקשבה עצמית כמו שיש לך תחפש, תדרוש ותמצא תורה וקדושה בכל מקום שתלך.

שה' יאיר דרכך.
אור
אני בטוח שעם החיבור שיש לך כבר לתורה