שאלה
יש לי כמה מקרים שרציתי לשאול את כבוד הרב אם זה גניבת דעת:
א. אדם יחושב מול רבו בשיעור גמרא, אלא שהוא לא קולט עכשיו את השיעור. אז הוא כותה הגיגים בנושא פלוני אלמוני (לא הגיגים בגמרא), וכך הרב חושב שאתה מסכם את מה שהרב אומר,ואתה מקשיב , אך האמת היא שאתה מסכם דברים אחרים.
האם יש בזה גניבת דעת? ומה הדין אם המניעים שלך לעשות את הדבר הזה , הוא גם כדי שהרב יחשוב שאתה בחור רציני- ומסכם ומקשיב וכו'?
ב. אדם שלומד עם חברותא , והחברותא שואל :"הבנת?" והאמת היא שלא הבנת כלום, ואולי אף לא הקשבת לדבריו כי חלמת. האם מותר לומר "הבנתי", כדי לא לבייש את עצמך?
תודה רבה!
תשובה
שלום
באופן כללי, רצוי להמנע מדברים שיש בהם חשש שקר או גניבת דעת.
א. מי שיושב לפני רבו ואינו מקשיב ועוסק בדברים אחרים, אם אין כוונתו כדי להטעות את רבו שיחשוב שהוא רציני ומקשיב וכדו', מותר לו לעסוק בשלו.
אבל הדבר אסור אם מתכוין להטעות את רבו שיחשוב שהתלמיד מסכם את השיעור ואינו עושה כן.
ב. אין הכרח לומר 'לא הבנתי'. אפשר לומר: לא הייתי מרוכז, וכיו"ב. הדבר עשוי לקרות לכל אדם. ובכלל, בלימוד כדאי לא להתבייש ולא הביישן למד.
שתי השאלות עוסקות בשאלה איך לחפות. פעמים רבות הצורך לחפות נובע מקושי. במקרה שלך נראה שמדובר בקושי להתרכז. כדאי להשקיע יותר מחשבה בשאלה איך להצליח להתרכז.
בהצלחה