שאלה
שלום וברכה.
שמעתי לפני כמה שבועות שראש ישיבה בבני ברק אמר שכל מי שיש לו כיפה סרוגה- יראת השמיים שלו בורחת ממנה.
שמעתי משני עדים הנאמנים עלי.
כעסתי מאוד ואמרתי שמי שאומר ככה הוא אפיקורוס כי הוא מבזה ציבור שבתוכם אלפי ת"ח ואין לו חלק לעוה"ב.
אחרי זה תלמיד מאותה הישיבה הסביר לי שזה היה לא ב100% רצינות, וסביר להניח שאם הייתי ממקד את הרב ושואל, לדוגמה, אם הוא חושב שהרה"ג שמואל אליהו הוא לא ירא שמיים הוא היה מתנגד.
סביר להניח שזה באמת כוונתו.
שאלתי-
האם עלי לבקש סליחה? מצד אחד לא אמרתי שום דבר רע.
אמרתי רק "מי שאומר ככה הוא אפיקורוס כי הוא מבזה ת"ח ואין לו חלק לעוה"ב". והרב לא שמע את זה. מצד שני חשבתי שזה מה שהוא עשה.
תשובה
שלום רב,
לעצם האמירה של אותו תלמיד חכם, ידועה הגישה של חלק מהחרדים לגבי הציבור הדתי לאומי, על זה נאמר טול קורה מבין עיניך, האם הציבור החרדי מושלם? זו אמירה פופוליסטית ולא ראויה לאדם במעמדו, בלי קשר למצב הציבור הדתי לאומי. כינויים כמו ד"לים מבטאים בוז עמוק לכל הרעיון הציוני, ולציבור שלם. לא ראוי ולא נכון. עם זאת אתה נפלת לאותו הבור שממנו הוא שאב את האמירה הזו בכך שלא נהגת בו כבוד וקראת לו אפיקורוס, והרי יש גדרים לאפיקורוס. וכבר כתב הרב קוק זצ"ל שאנו רק לעיתים רחוקות מכנים מישהו בשם זה. גם תגובת הכעס שלך לא הייתה במקומה, אתה כועס על ביזוי תלמידי חכמים ומבזה תלמיד חכם? פשוט אנחנו מנסים להיות תלמידי חכמים שבארץ ישראל המנעימים זה לזה בהלכה.
לעצם העניין הציבור התורני לאומי הינו מגוון, ויש בו זרמים שונים ורמות שונות, אולי פחות מאשר בציבור החרדי, אבל הוא ציבור תוסס המתפתח ומתבסס, עולה ומתחזק בכל התחומים הרוחניים. לכן, הסגנון והצורה הללו אינם לרוחנו, אנחנו מעריכים את הציבור החרדי גם אם סוברים שיש בו חלק החסר באמונתו ולעיתים בהנהגותיו. למען האמת רואים כיצד אט אט הם מתקרבים אל הרוח והאמת הגדולה הנושבת בדברי רבותינו הגדולים מכתבי הרב קוק זצ"ל ומהמעיינות ששאב מהם, הגר"א והרמח"ל ועוד.
לגבי בקשת סליחה אין צורך ואין עניין כיון שלא פגעת בו בצורה שהרגיש, ואם תספר לו אז תבזה תלמיד חכם. התורה הלאומית הכוללת הינה קשה להבנה ועוד יותר קשה לקיים אותה על כל פרטיה, אבל היא השורש לתורה הגאולית העתידה בב"א.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת "בינות" רעננה.