איסור נגיעה -חברה מעורבת

שלום רב,
שאלת לגבי איסור נגיעה:
המקור בתורה לאיסור נגיעה:
"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה' ". וכותב על כך הרמב"ם :
"כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה" (הלכות איסורי ביאה פרק כא).
צריך לשים לב שהתורה לא אסרה רק גילוי עריות ממש כי אם גם קירבה לגילוי עריות.
בכלל זה: ייחוד, נגיעה שיש בה חיבה, וכל קרבה שעלולה להביא לגילוי עריות.
האיסור כאן הוא גם על דברים שלא בהכרח מובילים לגילוי עריות וזאת מכיוון שיצר העריות חזק כל כך, וקל להיסחף ולהתדרדר בתחום זה, 'אין אפוטרופוס לעריות', ואין אדם שיכול להיות בטוח שהוא ישמור על עצמו ולא יתפתה חלילה לדבר איסור. לכן יש כאן איסור גורף. לדעת הרמב"ם האיסור הוא מדאורייתא, וכן נפסק בשו"ע.
מעבר לבעיתיות שבנגיעה כמהווה פתח לקירבה גדולה יותר בין איש לאשה, הנגיעה בפני עצמה היא גורם שמקשר בין איש לאשה גם אם הנגיעה לא תוביל לאיסורים אחרים, ויש בה איסור עצמי.
המגע הפיזי בין אנשים הוא כלי תקשורת בעל עוצמה רבה. אי אפשר להתעלם מכך, אי אפשר לטעון שנגיעה בין אנשים היא מעשה טכני, הנגיעה בפני עצמה מחברת בין אנשים. הנגיעה מחוללת תהליכים פנימיים בגוף ובנפש של האדם שנוגעים בו.
כדי להדגים ולהמחיש את כח המגע, אפשר להזכיר מחקרים אודות חשיבות המגע בהתפתחות תינוקות.
חוקרים מצאו שמגע חיוני להתפתחות תקינה של תינוקות. תינוקות שנחסך מהם מגע לא התפתחו באופן תקין למרות שקיבלו תזונה ראויה. בניסויים נמצא שבאמצעות מגע משוחררים הורמוני גדילה שחיוניים להתפתחות התינוק.
מהמחקרים הללו ניתן ללמוד שמגע – גם אם הוא חיצוני, על פני העור, מחולל בגוף ובנפש תהליכים פנימיים ובעלי השפעה רבה. כמובן שתהליכים פנימיים כאלה מתרחשים לא רק במגע בין אם לתינוק אלא גם במגע בין בנים לבנות. תהליכים פיזיים ונפשיים מתרחשים בנו בעקבות מגע כזה.
הנגיעה היא כח שצריך להיות מנוצל בצורה הטובה ביותר, במקום המתאים ביותר: בין איש לאשתו.
לגבי סוג הנגיעה האסור:
לכאורה אסורה נגיעה של חיבה.
ונגיעה אקראית מותרת. בכל אופן, ראוי להמנע מכל מגע שהוא.
כיון שמדובר בנושא עדין, בדברים המסורים ללב. פעמים רבות נגיעה שהיא לכאורה נצרכת או אקראית, מחפה על רצון לגעת מסיבות לא כל כך טהורות. כדי למנוע הליכה על חבל דק כזה , יש להמנע מכל מגע שהוא. וגם אם את בטוחה בטוהר כוונותיך, את לא יודעת מה כוונותיו של הצד השני…
ולגבי שאלתך לגבי בן שנוגע בך כדי להרביץ ולעשות דווקא. האם מותר לך פעם אחת להחזיר לו.
נגיעות כדי להרגיז, גם הן סוג של תקשורת, למרות שהן כביכול נועדות להרגיז, בדרך כלל יש מאחוריהן רצון למשוך תשומת לב, וליצור בינך לבינו דו שיח מסוים.
אם תחזירי לאותו בן, אפילו פעם אחת, את תשתפי פעולה עם המשחק שלו. הוא מבחינתו ירגיש שהצליח להוציא אותך משלוותך ומחוקי ההתנהגות הרגילים שלך, ורוב הסיכויים שהוא רק יתקרב אליך יותר אחרי שנחל הצלחה שכזו. קשה לי להאמין, שפעם אחת בה תחזירי לו תטיל עליו אימה ופחד, ובגללה לא יתקרב אליך שוב. ואפילו אם הוא יחשוש שתחזירי לו ולא יסמוך על כך שאת נמנעת מלגעת בבנים, הוא יכול להתגרות בך כדי לזכות בתשומת ליבך אפילו אם היא בצורת מכות.
ונקודה נוספת בעניין זה: רק במקרה של סיכון מותר לעבור כמעט כל עבירה (פרט לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים). לא מצאנו שמותר לעבור עבירה באופן חד פעמי כדי לזכות בטובת הנאה או יתרון מסויים.
הרי אם היה לך שכן מחלל שבת שמנצל את העובדה שאת שומרת שבת ומצלצל בפעמון האינטרקום שלך,כנראה שלא היית שואלת אם מותר לך לצלצל לו גם פעם, בליל שבת...
צריך להבין שאיסור נגיעה הוא איסור הלכתי ככל האיסורים.
ולכן אין היתר להחזיר לבן פעם אחת כדי שלא יתקרב אליך יותר, וגם אם היה מותר, זו לא נראית דרך יעילה לפתור את הבעיה.

באשר לשאלתך לגבי תנועת נוער וחברה מעורבת לעומת חברה נפרדת, שאלת, למה צריך לשאוף? מה החברה האידאלית? חברה מעורבת תוך שמירה על ההלכות הבסיסיות או חברה נפרדת?
שאלת על המציאות האידיאלית.
ובכן, ברור שכמעט בלתי אפשרי לשמור על ההלכות בחברה מעורבת, כיוון שעצם הישיבה בחברה מעורבת של גברים ונשים היא אסורה, כמו שנפסק בשו"ע שצריך להרחיק גברים מנשים מאד מאד.
לא ברורה גם הגדרתך: "תוך שמירה על ההלכות הבסיסיות" יש שמירה על ההלכות, ויש אי שמירתן. ההבחנה בין הלכות בסיסיות להלכות שאינן כאלה, היא מסוכנת. כל ההלכות חשובות באותה מידה.
אבל, המציאות שאנחנו חיים בה אינה מציאות אידיאלית.
במציאות שבה בני נוער רבים מתרחקים ממקורות של קודש, ובגולה אפילו מתקרבים להתבוללות, יש מקום לתנועה חשובה כבני עקיבא, שהיא בעלת זכויות רבות בקירוב בני נוער בארץ ובתפוצות. בני עקיבא גם נוטלת חלק בהכנסת בני נוער למסגרות חינוכיות תורניות, כמו ישיבות ואולפנות.
כדי לקרב בני נוער ברמה רוחנית לא כל כך גבוהה יש צורך לפעמים בפעילות מעורבת, בייחוד בתפוצות יש צורך כזה, וגם בתוך הארץ, ישנם מקומות מסוימים בהם יש צורך בפעילות מעורבת, ויש צורך בדעת תורה ספציפית בכל מקרה כזה האם יש לו מקום.
לגבי הפרט - כל אחד מהחניכים והמדריכים, צריך לעשות חשבון נפש אישי, האם ההשתתפות בפעילות המעורבת, מרוממת אותו מבחינה רוחנית, אף על פי שהפעילות מעורבת, או שהפעילות, בשל היותה מעורבת, לא מרוממת אותו מבחינה רוחנית. כמובן שיש לקחת בחשבון גם שיקולים כלליים שנוגעים לסניף , או לשבט, למשל , בחור שברמתו האישית, מתאים לתנועה נפרדת, ובוחר להדריך בתנועה מעורבת כדי לרומם את חניכיו: יכול להתרומם בעצמו מכך שהוא תורם להם.
אז אם נסכם, למה צריך לשאוף?
צריך לשאוף למסגרות חינוכיות נפרדות לגמרי, "מעלין בקודש" .
צריך לשאוף למצב שבו עם ישראל יהיה כולו במדרגה שמאפשרת פעילות נפרדת לבני נוער.
ובינתיים, כל אחד ואחד ישקול את הרווח שהוא מפיק מן הפעילות המעורבת לעומת הנזק שהיא גורמת לו . ויחליט אם להשתתף בה. בהחלטה כזו כדאי לשתף מדריך , אח גדול איש חינוך או רב. כדי לקבל עצה טובה מניסיונם וידיעותיהם של אחרים.
בברכה
חברים מקשיבים

הערה: להשלמת התמונה - כדאי מאד לעיין בתשובה אחרת שלנו בשם - "בנים/בנות-חברות,נגיעה, התכתבות - מה הבעיה בעצם?", ובתשובות אחרות בעניני צניעות.