הדיון בסוגיית המקוואות שהתקיים אתמול בועדה לקידום מעמד האשה בכנסת העלה על סדר היום הציבורי נושא כאוב שהיה נהוג לדבר עליו עד כה בדלתיים סגורות. נסיון נוסף לשפר את מצב המקוואות נעשה באמצעות תחרות "מקווה נאה בישראל יפה" שיזם המשרד לשירותי דת בשיתוף עם המועצה לישראל יפה ושעל זוכיה הוכרז החודש.
במסגרת התחרות נסקרו כמאה מקוואות ברחבי הארץ על-פי קריטריונים הנוגעים לחזות חיצונית ופנימית, שירותים לרווחת המשתמשות, בטיחות וחסכון באנרגיה.
מדובר ביוזמה מבורכת; יש להודות, המצב במקוואות ברחבי הארץ אינו תמיד במיטבו ולא כל המקוואות נאים ויפים. כולנו רוצים שהמקוואות יהיו נקיים, בטיחותיים, אסתטיים ויפים ותפקידו של המשרד לשירותי דת לדאוג לכך. ואולם נשאלת השאלה: למה רק המקוואות? האם יערכו בעתיד גם תחרויות יופי לבתי הדין הרבניים או לשכות הרישום לנישואין, שמבקרים בהם מאות אנשים מדי יום? או שאולי קריטריונים של יופי ואסתטיקה נמדדים רק בשירותים המיועדים לנשים?
אסתטיקה היא ערך נכבד בחברה שלנו, ולא בכדי. סביבתו החיצונית של האדם משפיעה על גופו ונפשו ולכן היא חשובה, אך לא רק במקוואות. אישה המגיעה למקווה ומחכה לתורה להיכנס לטבילה, מבקשת שהמתנה זו תשרה עליה רוגע ותאפשר לה מידה של פרטיות ונוחות. אך גם זוג המתגרש, שמחכה לדיון בבית הדין הרבני, דורש את אותם התנאים באזור ההמתנה.
אנשים פונים לשירותי הדת בנקודות קריטיות בחייהם. בין אם מדובר בהתרגשות והתרוממות רוח ובין אם מדובר בשעת משבר. גם לאותו אדם העומד להיכנס ולעמוד בפניי בית הדין לגיור יש לאפשר תנאים סביבתיים אופטימליים שלא יכבידו על המתח בו הוא שרוי גם כך. יתרה מזאת, לעיתים סביבה נעימה יכולה אף להקל ולו במעט על הסיטואציה הרגישה. דוגמא נוספת היא הרישום לנישואין - אחד המפגשים הראשונים והשכיחים בהם נפגש אדם עם שירותי הדת. שילוט מכווין, מידע נגיש ושירותים נקיים משקפים את היחס של נותני השירות לקהל הפונים. חזות אסתטית משדרת לפונה שהמקום מכבד אותו.
צבע מתקלף מהקירות, אמצעי מחשוב ישנים ואיטיים ועיצוב מיושן - הנם טעוני שיפור בכל שירות ציבורי בעל תפיסת שירות. אזורי המתנה נעימים, שילוט, חלונות, מתקני מים, שירותים נקיים וחזות אסתטית דרושים גם בבתי הדין הרבניים, בלשכות הנישואין ובמקומות ציבוריים נוספים המספקים שירותי דת. זה לא חשוב רק לנשים, זה חשוב לכולנו.
ואם במקוואות עסקינן, אז אולי כדאי להציע תחרות נוספת. נקרא לה, למשל, "מקווה מכבד בישראל שוויונית". התחרות תבחן את היחס הניתן לנשים במקוואות, את החדירה לצנעת חייהן האישיים בשאלות אינטימיות לפני הטבילה, את הכבוד הניתן למנהגיה של כל אישה ואישה והאם קיימות הגבלות על נשים שונות המבקשות לטבול. נמדוד את הנהלים והוראות העבודה של המועצה הדתית המתפעלת את המקום. נסתכל על התמונה במלואה, על הנשים הטובלות כמעוניינות באסתטיקה חיצונית, אך גם בשירות המאפשר להן מרחב בחירה, פרטיות ושוויון.
אלישבע קובארי-לוי היא רכזת ייעוץ ומידע בעמותת עתים, המספקת סיוע והכוונה לנתקלים בקשיים מול שירותי הדת