 |
|
כשר לחילונים?
|
תלי (עתליה) היא מנהלת במכון לחקר השינה, נשואה באושר (יחסי) ליובי אך בלבה צפים ועולים געגועים לאהבת נעוריה, מתי, שנעלם במפתיע מחייה, בימי בחרותה, ללא הודעה מוקדמת. העלמות אפופת מסתורין. כשהיא רוכשת את הספר "ימים לבנים" הנכתב בידי סופר אמריקאי עלום, גלי ערגה וכיסופים שבים ומציפים אותה. לאן נעלם מתי? האם ישוב? ומה טיבה של האהבה הקמאית אליו?
על אף שממבט ראשון נראית העלילה כסיפור אהבה שטחי וצפוי, דומה כי העלילה טומנת בחובה דבר מה עמוק ומשמעותי יותר. הספר שופך אור על מקומו של העבר בחיי ההווה, על סצנות שקפאו בחלוף הזמן ומעולם לא התמוססו ועל התרפקות נוסטלגית מסעירה ומחייה. האם תאי הזיכרון האפורים שלנו מעדיפים לשמר רק אור וטוב? במיוחד כאשר מדובר על חוויות חיים חזקות שנעצרו או על דמויות משמעותיות שנעלמו ואינם, האם בשל כך טעמם הערב לא פג? האם בגלל הזיכרון הדהוי לא נדרסו בגלגלי השגרה והציניות, בתהליכי גדילה והתבגרות? כל זאת ועוד ימצא הקורא בספר הביכורים של גילית חומסקי.
גילית היא סופרת דתית, צעירה. זהו, אולי, נתון שהיה מעלה את רף הצפיות מספר הפרוזה הראשון שלה. אך מי שציפה לפגוש את "תיאום כוונות 2" או את "בכל מקום שהם" ואולי אף את "שמחה גדולה בשמיים" ודאי יתאכזב. זו אולי סופרת דתית אך הסיפור חילוני לגמרי (יש שיאמרו אנושי) ואולי אף יותר מכך הקורא הדתי יחוש באיזו אי נוחות מציקה שמטפסת ועולה בקריאת הספר. אישה נשואה הנותנת עיניה ולבה באיש אחר אף כשמדובר באהבה אפלטונית או בחיבור ילדותי תמים וצנוע, יש איזו תחושה לא נעימה בהרהור אודותיו. האם זהו ספר כשר לחילונים? אולי. אך בשורה גדולה אין בו. על אף כל זאת מדובר בספר חמוד ונעים עדין וזורם. ובשעות שהם לא יום ולא לילה, בין גברא לגברא, אף שווה קריאה!
"ועוד מילה אחרונה על קיטש" כותבת גילית חומסקי בפורום אקראי על ספרה "אני לא מפחדת מקיטש. לדעתי נהיינו קצת ציניקנים, ראינו כל כך הרבה סרטים עד שקשה לנו להאמין שדברים שנוכסו לקולנוע יכולים גם לקרות באמת. אבל גם אחרון הציניקנים מייחל בסתר ליבו לאיזה צירוף מקרים מהסרטים שיקרה גם לו, ולדעתי יש לו סיכוי." אשרי התמים.
אהבות של אתמול ,גילית חומסקי, בהוצאת ידיעות ספרים, 303 עמודים.