קראתי את מאמרו של הרב חיים נבון, בהנאה אך בחוסר הסכמה יסודי. למותר לציין שאינני מסכים כמלא נימא לשפה של "מחנות השמדה" כלפי מצווה כלשהיא, כפי שפורסמה בעלון "מעייני הישועה". זהו דבר פסול, הן מצד מידת דרך ארץ, הן מצד חוסר הקשר המשווע בין שני המקרים (השואה ומחיית עמלק) ובעיקר מצד הרמיזה שעיקרה של תורה היא השמדת מי שחולק עלינו, ולא היא. צודק בזה הרב נבון, ויישר כוחו.
אך בין השיטין ניכר סולם ערכים בתורתו של הרב נבון, סולם שאיננו נכון לענ"ד, ומנוגד ליסוד התורה, ומכאן הזדרזותי לכתוב דברים שונים ממה שכתב.
הנה כבר שאול המלך נתייסר בליבו כיצד יבצע פקודה להשמיד את עמלק, על ילדיו, נשיו וצאנו, כמבואר במסכת יומא:
"וירב בנחל" אמר ר מני על עסקי נחל. בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול "לך והכית את עמלק", אמר- ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא, בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו, קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו "אל תהי צדיק הרבה"
צריך עיון מה רצתה הבת קול לומר. האם עלינו להיות בינוניים בבחינת "צדיק מעט"? האם יש פסול בלהיות "צדיק הרבה"?
בעייתו של שאול, לא היתה רשעות. ההיפך הוא הנכון, שאול היה במדרגה עליונה, מדרגה החסה על כל חי, מדרגה המביטה ביסוד האור הטמון בכל דבר במציאות, גם במעמדה הנשפל. כך ביאר הרב קוק זצ"ל בעולת ראי"ה ובעוד מקומות.
אל תהי צדיק הרבה
שאול עמד מול מציאות המחייבת סידור מחודש לעולם הערכים שלו. מחד ה ציווה להרוג ילדים, מאידך המוסר העדין שלו מתנגד בכל תוקף. "מה מחייה את מה?" שאל שאול. האם המוסר הוא שורש התורה, או שמא התורה היא שורש המוסר? מה מגדיר את דרכנו בעולם המעשה, האם המוסר האנושי הנשגב או המצווה ההלכתית שלעיתים בלתי מובנת ואף בלתי מוסרית?
שאול הכריע עקרונית כי המוסר הוא מעל התורה. הוא שורשה, והיא כפופה לו. במקום שבו ההלכה חולקת על המוסר, ימצאו חכמים את הדרך לעקם כתובים ולנתב הלכות על מנת ליישב את המוסר על כנו ולתת לו את הבכורה, כדברי הרב נבון.
שאול עצמו נהג כן. הוא דרש "קל וחומר" מעגלה ערופה, שהיא מידה שהתורה נדרשת בה, ועיקם את הפסוקים על מנת להאדיר את שלטון המוסר על פני התורה, שהרי חמל בליבו על המציאות.
אמנם, ה מדיח את שאול ממלכות בשל סולם הערכים הזה- "וַיְהִי דְּבַר ה אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר- נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים". ומבאר את הדבר ביתר שאת שמואל, בביקורתו לשאול- "יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ".
הצבת המוסר כשורש התורה, היא מאיסת דבר ה. "אל תהי צדיק הרבה", הוי אומר, אל תשים את הצדק המוסרי שלך במרכז, אלא את הצדק האלוקי. לא אתה ומוסרך הם הפרמטר לאמת ולמוסר האלוקי, כי אם דבר ה הבא ברוח הקודש בפסיקת ההלכה ובנבואה, הוא המדריך את המציאות.
כמובן שהמוסר הוא הערך המרכזי שדרכו מופיע דבר ה בעולם. אך זה מופיע דרך המוסר, לא משתחווה ולא כפוף לו.
התורה לא צריכה עיון
"יש כאן בעיה ולא דגל", טוען הרב נבון. מצווה איננה "בעיה". מצווה נעשית בשמחה ובאהבת ה טהורה. אם יש קושי, הוא צריך להתמקד במוסר שלנו ולא בשינוי הציווי האלוקי.
מחיית עמלק היא מצווה מאתגרת, שגם אותה יש לעשות לא כאדם שכפאו שד אלא כפשט הכתוב- "מלחמה לה בעמלק מדור דור". מלחמה באוייבי ה עושים בדבקות בה, השלמת כסא ה בעולם נעשית בשמחה, לא בסלידה מדבר ה. כשרבי עקיבא איגר מקשה על אחד הראשונים או על הגמרא הוא כותב: "אני צריך עיון". לא התורה צריכה עיון. אני צריך עיון כיצד לקיים את המצווה, לא המצווה צריכה עיון כיצד להתיישר לפי סולם הערכים שלי.
מחיית עמלק אינה "דין חריג", היא מלאה באותו אור הקודש שמצוי בהלכות טהרת המשפחה, שבת וכשרות. היא אינה "פאשלה". היא דבר ה הנשגב.
דבר ה אינו כפוף למוסר
חז"ל נמנעו בעקביות מליישר כתובים והלכות בשל בעיות מוסריות. האם מותר לסרס כלבים? האם נתיר אשה מעיגונה רק בשל כאבה? האם הלכות ממזר אינן קיימות? האם רגימה באבנים מחלל שבת הוא מעשה מוסרי? האם הלוואה בריבית לגוי היא מוסרית? האם איסור שירות כהנים בעלי מומין במקדש הוא דבר מוסרי? האם הצלת גבר לפני אשה טובעת בנהר הוא דבר מוסרי? וזו רק תחילת הרשימה.
עקרונית דבר ה אינו כפוף למוסר, אלא המוסר כפוף לתורה ולהלכה. יש להשתדל בכל הכוח להיות מוסריים, ואכן רוב רובה של התורה מתיישבת עם המוסר. אך לא במוסר שלנו נשים יהבנו, כי אם בזאת התורה, שרק היא לנו עוז ואורה.
ושוב, יישר כח לכבוד הרב נבון על המחאה הראויה על השימוש במושג "מחנות השמדה", שלא נדע.