זהירות! אור ירוק לפניך!

השבת האחרונה, בה קראנו את פרשת נח, הוגדרה כשבת ירוקה על-ידי ארגונים ירוקים שונים. העיסוק של עלוני פרשת השבוע בתכנים ירוקים כאלה ואחרים, מוכיח כי אכן הנושא הירוק קונה לו שביתה וממשות גם בקרב הציבור הדתי לאומי. עד כאן הכול טוב. נקווה שרק ימשיך ככה.

הבעיה מתחילה בקישור המיידי שנהוג לעשות בין הדאגה לעולם בריא וטוב יותר, לבין מגוון רחב יותר של נושאים שבציבוריות הישראלית קשורים ביחד: הדאגה למים ולאוויר הופכת לדאגה לבעלי החיים, הדאגה לבעלי החיים הופכת (להבדיל) לדאגה לילדי העובדים הזרים, הדאגה לילדי העובדים הזרים הופכת לדאגה לילדי מחנות הפליטים והדאגה לילדי המחנות הופכת לדאגה גם לאבותיהם היושבים בכלא הישראלי...

אתם יכולים לקרוא לי דמגוג. אתם יכולים לטעון שאין קשר בין נושא לנושא. אבל המציאות מוכיחה פעם אחר פעם שברמה הציבורית קשה להפריד בין הסוגיות הללו. גם בתוך הציבור הדתי-לאומי רוב העוסקים בנושאי איכות הסביבה טוענים להיותם גם יותר הומאנים ודואגים יותר גם בסוגיות זכויות האדם.

קשה להפריד בין הסוגיות (צילום: chrissatchwell -cc-by)

ניקח לדוגמה את סוגיית ילדי העובדים הזרים בה חוש פנימי מאותת לי אותות בוהקים של אזהרה - סכנה לפנינו. נראה לי שלא בכדי רוב הנאבקים למען העובדים הזרים, הם אותם אלו הקוראים להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. אותם אנשים שמוכנים לטשטש לחלוטין את זהותה היהודית של מדינת ישראל מובילים את מאבקם דרך מאבקים צדדים לכאורה, לא-פוליטיים, הומאניים, ומכניסים לנו בדלת האחורית גויים רבים לתוך-תוכה של תל-אביב. אותם ילדים קטנים ומסכנים שהיום חוגגים יומולדת שנה או שנתיים, יהיו בעוד חמש שנים בכיתה א עם ילדינו, ובעוד עשרים שנה - ילדינו יתחתנו איתם! אין אופציה אחרת - זו המציאות בחו"ל ואין סיבה שהמציאות בארץ תהיה שונה, אלא אם כן ניאבק בתופעה הזו עוד בחיתוליה.

הציבור הדתי-לאומי כחובב אידיאולוגיות מושבע אוהב לאמץ אידיאולוגיות חדשות. זה השבח הגדול שלנו, זו גדולתנו ובזה כוחנו. עם זאת, אידיאולוגיה אמיתית היא רק כזו שתהיה מובדלת ומובחנת היטב מכל סיגיה, ולא תושפע מהשפעות זרות. התחברות ארעית לארגונים סביבתיים וחברתיים עלולה לגרום לנו למצוא את עצמנו נשאבים גם למאבקים לטובת השארתם של גויים בתל אביב, או רעיונות דומים - ובזה יבוא שכרנו הגדול בהפסדנו. בהחלט צריך לפעול בנושאים הללו - אך תוך זהירות מתמדת והחזקת ראש עם חשיבה מורכבת ומגוונת.

דוגמה נוספת לאופן בו עקרון חברתי אחד נקשר לעקרונות חברתיים אחרים היא ההתייחסות יפת הנפש של ארגונים מסויימים לטובת גלעד שליט. אצל החריפים שבהם ניתן לראות בבירור כי ההתגייסות אינה באמת לטובת גלעד אלא לטובת שחרור האסירים הפלסטינים, שהופכים מאמצעי לשחרורו לתכלית בפני עצמה, כפי שנפלט גם מפיה של זוכת פרס נובל הטרייה ש"יש לשחרר אסירים גם ללא קשר לעסקת שליט". כציבור אידיאולוגי עלינו להחזיק ראש כל הזמן כדי לראות את התמונה כולה: את חשיבותו של גלעד ואת סכנתם של האסירים, את ההלכה ואת המוסר, את חשיבות המחוייבות של צה"ל לחיליו ואת מחוייבות המדינה לאזרחיה. רק מי שיודע לשקול משקלים כאלה על מאזני ההחלטות שלו, יכול להתבטא ולקבל החלטות בתחום כה כבד ומשמעותי.

את הפחד העמוק הזה מהקשר שבין רעיונות מוסריים גדולים וחשובים לבין התמוטטות מוחלטת של ערכי המוסר ביטא הרב קוק בחזון הצמחונות והשלום, בכותבו אודות נטיית הצמחונות כאשר היא באה ללא עת, וללא הכוונה אלוקית, ולי לא נותר אלא להעתיק מדבריו הקולעים:

וכמשפט כל מי שקופץ ליטול את השם להתחסד במרת חסידות הבלתי הולמתו, שאינה מביאה לו כי-אם ערבוביא בדעותיו והליכות חייו... כמה מגוחך הדבר, אם כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בע"ח, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בנ"א הברואים בצלם אלקים, כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפך נחלי דמים - כאלו כל אלה כבר אפסו מן הארץ, עד שאין לה לאותה חסידה "האנושית" במה להצטרק כ"א לפנות להעמיד על נכון מוסרה בדרך בע"ח...

ויהי רצון שנלך בדרך ישרה בעיני א-לוהים ואדם.