הזיקה להר הבית נובעת מהאמונה העמוקה בדבר מקום החיבור המיוחד שבין א-להם ואדם. בד בבד עם אמונה באלוהות המופשטת, שאינה תחומה במקום מסוים ואין לה גוף ולא דמות הגוף, ישנו מקום אחד ויחיד בו האין-סופי פוגש בסופי, וממנו יונקת האמונה את עולמה הפנימי. המילה "מאבק" אינה אפוא המילה המתאימה לתאר את רצון העליה להר הבית ולעבוד את האלוהים שם. מדובר בכמיהה, בתשוקה, כאדם האוהב המבקש לממש את אהבתו.
נביאי ישראל לימדו אותנו כי ירושלים אינה מתחילה להיבנות בירושלים. בנייתה מתחילה בתיקון פני החברה, בצדקה ובמשפט הנעשים ברחובה של עיר: "ציון במשפט תיפדה ושביה הצדקה". כל מקום חניה לנכים המכובד על ידי אחרים, כל הצלת עשוק מיד עושקו, כל שחרור עגונה מכבליה ועני מעוניו - הם הבונים את הנדבכים הראשונים של בית המקדש. זהו גם מקום בו יכולים להתאחד מבקשי האמת והצדק.
 |
|
(צילום: papalars-cc-by-nd)
|
מנקודת מבט מוסרית זו אני פונה אל בעלי הברית שלי בנושאי הצדק החברתי והמוסר הכללי, על אף הבדלים הגדולים בדעותינו בתחומים אחרים. אין דבר מה מסוכן יותר למוסר מאשר דו-פרצופי, וצביעות. כוחו של הטיעון המוסרי הוא בכך שאינו צבוע בצבע פוליטי, כי אם הוא עקבי ושיטתי. אלה המבקשים לקדם את זכויות האדם ואת יסודות המשפט אך עושים זאת באופן חד-צדדי ומוטה - גורמים נזק עצום למשפט, לצדק ולמוסר. העובדה שזכויות האדם והרגישות החברתית מרתיעה רבים מליטול חלק במאבק בשל הזיהוי שלה עם השמאל - אינה הצלחה של השמאל כי אם כישלון. היא נובעת פעמים רבות מהמניפולציה שנעשית בתחומים אלה.
מי שנאבק על חופש הדת אך שותק לאור העובדה שיהודים מבוזים ומושפלים בעליה להר - פוגם גם במשפט וגם במוסר; מי שטוען שאין לתת פרס לאלימות אלא יש לפעול לאור האמת (ועל כן, לדוגמה, הוא מתנגד למניעת מצעד הגאווה מכוח איום באלימות) ואילו כיום טוען שאין לעלות להר בשל האיום המוסלמי באלימות - גורם נזק עצום הן לאמת והן למאבק הבלתי מתפשר באלימות; מי שטוען שהעיתוי אינו מתאים, אך למעשה אין לו שום עיתוי תיאורטי אליו הוא מוכן לכוון, והוא משתמש בטיעון העיתוי רק כדי למסמס את ההתמודדות האמיתית עם הנושא - עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. מוסר כפול זה דומה למאבק באלימות אסורה של המשטרה אך רק אם היא פוגעת בך, או עמדות קיצוניות בתחום חופש הדיבור וההפגנה אך רק אם הוא משרת את עמדותיך. במוסר כפול לוקים הן מימין והן משמאל.
הנזק הנגרם משימוש בדרך זו הוא כפול; מחד גיסא, פוגעים בזיקה להר הבית החשובה כל כך בטיעונים שווא. מאידך גיסא מזיקים לטיעונים אלה עצמם בשימוש שקרי מניפולטיבי בהם.
מבקשי האמת צריכים להקפיד על יושרה, ולהיות שותפים לחתירה לחופש האמונה ומימושה בהר הבית, גם אם הם עצמם רחוקים ממנו. "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". ראוי כי דווקא אנשי זכויות האזרח יהיו שותפים במאבק לחופש האמונה בהר הבית, כי דווקא הנאבקים באלימות יתייצבו נגד ההסתה הפרועה, ודווקא הטוענים לצורך בעיתוי מתאים יציעו עיתוי כזה. זו דרכה של התנהגות אתית ומוסרית.