רבים וטובים ניסו במהלך הדורות להוציא את בני ישראל מאדישותם המתמשכת, ולהבהיר להם שביום הדין הקרב ובא יחרץ גורלם לחיים או למוות. גדולי מעבירי השיחות נדרשו למשימה הזאת. מה לא ניסו - שיחות חיזוק, שיחות תשובה, שיחות התעוררות, שיחות מוסר. הפעם, נדמה שדווקא השיחות סביב הגרעין האיראני עושות את העבודה הכי טוב.
וזו רק ההתחלה
הוא פענח את האמירות הכי קשות לפיצוח של חז"ל מחד, והתמודד עם שאלות פילוסופיות רציניות מאידך, אבל קשה לדעת כיצד הוא היה מגיב, אילו מישהו היה מספר לו שבעוד 400 שנה יתקיימו ערבי עיון, אירועים ותערוכות לציון יום פטירתו. שיבוא יום וספריו יהפכו לאבני היסוד של מחשבת ישראל. שבבתי המדרש הציוניים לא יהיה שולחן אחד ללא "נצח", "תפארת" או "נתיבות", אבל גם בישיבות שבהן מתנזרים מלימודי מחשבה לא יוותרו עליו בקלות. שכתביו יהיו הרבה יותר פופולאריים מכתביהם של שאר הפוסקים הגדולים בני דורו, אע"פ שאת הספרים שלהם אפשר להבין בקריאה ראשונה. ובכלל, למה שמישהו ירצה ללמוד אמונה יותר מפלפולים על הש"ס. 400 שנה לאחר פטירתו, המהר"ל רק מתחיל להיות רלוונטי.
 |
|
מתחיל להיות רלוונטי, בית הכנסת של המהר"ל מפראג (צילום: AndreasPraefcke-cc-by-sa)
|
מאז ולתמיד?
להבדיל, אילו הייתם אומרים למישהו לפני 80 שנה, אחרי פרעות תרפ"ט, שבעוד כמה עשרות שנים עצרת הזיכרון לפרעות תיתפס כאירוע של מחנה מסויים במפת החברה הישראלית, גם הוא היה מתקשה להבין איך הולך לקרות דבר כזה. אף אחד מבאי העצרת שהתקיימה השבוע לא רצה לחזור לחברון של תרפ"ט, אבל אז לפחות לא היתה שום סיבה להוציא את עיר האבות מהקונצנזוס.
מחוץ לנבחרת
גם בעיתון "מעריב" שמו לב לכך שסוף השנה הזאת הוא גם סוף העשור, ולציון המאורע פצחו בפרוייקט "נבחרת העשור", לבחירת האנשים המשפיעים ביותר על מדינת ישראל בעשור החולף. המועמדים לנבחרת מחולקים לשמונה קטגוריות, עשרה מועמדים בכל אחת (ליתר דיוק מדובר בעשר קטגוריות עם עשרה מועמדים בכל אחת, כי אחרת מה הקטע, אבל בשתי קטגוריות לא בוחרים אנשים אלא אירועים וטרנדים). ובכן, הרגע בו כל חובבי החישובים-כמה-דתיים-יש-באוכלוסייה-באחוזים (אלה שמתעוררים בדרך כלל בעיקר בטקסי סיום של קורס-קצינים) מוזמנים לשלוף את הנתונים המדוייקים, ואז לבדוק כמה חובשי כיפות נמצאים ברשימה. אבל גם מי שלא יטרח לחשב, יגיע למסקנה שמגיע לדתיים ייצוג קצת יותר גדול מארבעה אנשים. מתוך 80 האנשים שהשפיעו יותר מכולם על עשר השנים האחרונות, רק לארבעה יש כיפה על הראש. כל הכיפות, אגב, צבועות בצבע אחיד - שחור (אלי ישי בתחום הפוליטי, לב לבייב בכלכלה, אריה דרעי בחברה ושולי רנד במוזיקה). אפס כיפות סרוגות.
 |
|
מצאו את הכיפה המסתתרת ואולי תזכו בפרס
|
בכל סיכום-עשור שתקראו בימים הקרובים - ומן הסתם יהיו כאלה - תמצאו את הציבור הדתי בכלל, והלאומי בפרט, כמה וכמה פעמים. אבל רק בתור ציבור. כמות האנשים הפרטיים מהציבור הדתי-לאומי שהגיעו לעמדת השפעה ציבורית בעשור האחרון, לא תצליח אפילו להתפלל יחד במניין. נכון, יש לנו כלים אחרים למדוד השפעה מאשר ל"מעריב", וראשי ישיבות או מייסדי ארגוני חסד קצת יותר משפיעים בעינינו מסלבריטיז, ובכל זאת - ההיעדרות מקטגוריות משמעותיות, מצבא וביטחון דרך פוליטיקה ועד לתרבות, זועקת. ומציבה בפנינו אתגר גדול לעשור הבא.
דף הבית
שכוייח השבוע מוענק לצוות "פורטל הדף היומי" - אתר חדש, שנכון לעכשיו הוא המילה האחרונה בתחום התפשוטו המואצת של הדף היומי בעולם. לא ברור איך לא חשבו על הרעיון הזה עד עכשיו, אבל העיקר שחשבו עליו, וכעת אפשר למצוא בו כמעט כל דבר שאפשר להעלות על הדעת בקשר לדף היומי. אולי חוץ מאמצעי טכנולוגי שמשלים לך בדקה את כל הדפים שהחסרת.
ותהייה קטנה לסיום
כדי לעורר אנשים להגיד משפטים כמו "צריך לעשות שינוי רציני", "מוכרחים לבנות הכל מחדש", "הגיע הזמן לחשבון נפש נוקב" וכדומה בחודש אלול - חייב להגיע הפסד של נבחרת ישראל בכדורגל?
בברכת תֵשַׁע, תהא שנה עשר.