בית הכנסת 'אור הצפון': האירוע החם ביותר בשבתות העיר נצרת

רבים מדברים על חשיבות היכולת לשלב בבתי הכנסת אוכלוסיות מגוונות ואף כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות שיחשו שם בנוח. בפועל, לעומת זאת, רבים הם אלו שנשארים בשלב הדיבורים אך מסתבר שיש גם מי שעושה. אלעזר קיזמן אימץ בית כנסת מתפרק והצליח להפוך אותו לאירוע הכי חם בשבתות העיר נצרת. דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, קשישים וצעירים, מנכ"לי חברות ושכירים פשוטים שפשוט מתפללים יחד.

"כשקיבלתי את בית הכנסת 'אור הצפון' בנצרת הוא היה כמעט נטוש ומצב המניינים כאן היה ממש קשה" מספר אלעזר קיזמן עורך דין במקצועו, "החלטתי לקחת את העניינים לידיים. התקשרתי לאנשים בשכונה, לחברים של ההורים כדי לנסות להבין איך אפשר להפוך את בית הכנסת למקום כינוס, מקום שאנשים יאהבו להיות בו, מקום שיצליח לשלב את כולם".

(צילום: אלעזר קיזמן)

פינת קפה ושעת תפילת שחרית מאוחרת יחסית, כאשר גולת הכותרת היא מנגינות התפילות שחודשו ללחנים של לאונרד כהן, נעמי שמר ואריק איינשטיין, הם שעשו את המהפכה. "השירים נועדו כדי לשלב את מי שמנגינות התפילה אינן מוכרות לו מבית אבא" מסביר קיזמן "ישבתי עם מוסיקאי וניסנו לחבר לחנים מוכרים למנגינות. כך השיר 'ארצנו הקטנטנות' הפך ללחן חדש של 'לכה דודי' ואפשר לראות קהל שלם של אנשים מכל הסוגים שאוחזים בסידור ומתפללים יחד בהתלהבות. אצלנו למשל לא מעירים על דיבורים בתפילה ומצד שני ברור לכולם שמי שרוצה לעצור ולדבר יכול לגשת אל פינת הקפה שהוכנה בדיוק לשם כך וזה בסדר גמור. אם אתה מתייחס בביקורתיות למתפללים שעוצרים לקפה באמצע התפילה או לא מוכן לקבל שמתפלל יוצא באמצע לשיחת טלפון, לעולם לא תוכל להפוך את בית הכנסת למרכז יהודי אמיתי. אני לא לוקח כסף מהמתפללים, אם מישהו רוצה לתרום אני מבקש ממנו להיות אחראי על משהו בבית הכנסת או כל דבר שיגביר את תחושת השייכות, דבר שכסף לא עושה. כל אחד נותן מיכולותיו וממקצועו לבית הכנסת כך שלמעט חשמל וארנונה ההוצאות באמת לא גבוהות".

אתה חושב שכל בתי הכנסת בארץ צריכים להתנהל כמו בית הכנסת שלכם?

"אני לא יודע אם כולם צריכים להיות כאלה אבל אני בהחלט חושב שבכל עיר חייבת להיות אופציה של בית כנסת כזה שכולם יכולים להתחבר אליו. בית כנסת צריך להיות מותאם לפי צרכי האוכלוסייה וגם בתוך מסגרת ההלכה. אם אפשר לחבר אותם אז יש חובה לעשות זאת. ביום כיפור למשל הבאתי להקה בשם 'פרה אדומה', שבאו ושרו בכמה קולות ועשו אווירה מרוממת וכולנו התרגשנו . באמצע התפילה אחד המתפללים אמר לי שסימס לאשתו 'את חייבת לבוא'. אפשר לגעור בו ומצד שני אפשר לומר לעצמך שחשפת אותו לראשונה לבית כנסת וזה צעד גדול. יש היום הרבה מאוד אנשים שאמרו לי במפורש שהם מפחדים להיכנס לבית כנסת ואז הגיעו אלינו. יש כאן 'חבר'ה', נותנים למי שנכנס צ'פחה ומגישים לו קפה- זו אווירה אחרת. אימא שלי לקחה על עצמה לעשות ארוחות שבת למתפללים, היא מכינה צ'ולנט ובכל שבת אוכלים כולם יחד, מדברים, שרים שירי שבת ומתחברים יותר. לאחרונה החלטנו שהקהילה שלנו תצטרף למלאכי שביל ישראל (מתנדבים המארחים את מטיילי שביל ישראל בדרכם. נ"ב) ותארח מטיילים בבית הכנסת.

קיזמן מספר כי בכל החלטה שנראית כגבולית הוא נוהג להתייעץ עם רבנים. כך למשל מספר על נער בר מצווה שאביו, שאינו יהודי, ביקש לעלות לתורה. "התייעצתי עם רב והחלטנו למצוא דרך ביניים", מספר קיזמן. "קראתי לאבא לדוכן, כולם שרו לו, הוא עמד לידי וליד בנו ואמר 'ברוך שפטרני מעונשו של זה והקהל הריע לו וצעק מזל טוב. כך כולם היו מרוצים, והכל במסגרת ההלכה". קיזמן מספר על בר מצווה אחרת בה נער הבר מצווה החליט מיוזמתו לאחר העלייה לתורה לתרום את כסף המתנות שקיבל במתנה לבית הכנסת. "אמרתי לו שאני לא מוכן לקחת כסף אבל בגלל שראיתי שהוא רוצה להיות חלק מהמקום אמרתי לו שחסר לי נר הבדלה, ומאז הוא אחראי על נר הבדלה ודואג לעניין בקביעות ובכוונה גדולה".

(צילום: אלעזר קיזמן)

יוסי טכמן, מנכ"ל חברת אינטר אלקטיק, לא מגדיר עצמו כאדם דתי אך מגיע באופן קבוע לבית הכנסת יחד עם ילדיו. "הייתי בכמה בתי כנסת בחיי אבל בבית הכנסת 'אור הצפון' אני באמת מרגיש תחושת ביתיות ונינוחות", הוא משתף. "אני לא יודע לתאר זאת במילים, פשוט מרגיש כיף להתפלל בבית הכנסת, לא שואלים מאין באת ומי אתה ואין הערות, כל אחד מתפלל בשיטה שלו", אומר טכמן ומספר "לבית הכנסת מגיעים בשבתות מתפללים שאינם דתיים וקרה למשל שצלצל פלאפון באמצע התפילה. לא נורא, זה קורה, אף אחד לא העיר וכולם המשיכו להתפלל. אווירה של נחת ולא תפילת חובה. אני מרגיש שם בבית, מרגיש שם יהודי".

מה אתה מרגיש כשאתה מתפלל?

"אני לא מתפלל כל יום אבל כשאני מגיע לבית הכנסת להתפלל יש קדושה והתעלות רוח. יש הרגשה של התנתקות מחיי היום יום והתחברות למשהו גבוה יותר וזו הרגשה פנטסטית. התפילה שלי אף פעם לא שגרתית ולא מאוסה, אני שוקד על כל מילה ומגלה שאני האחרון שעומד בתפילת עמידה".

"מעולם לא ניסיתי להחזיר מישהו בתשובה וזו גם לא האווירה או הכיוון" אומר קיזמן "אני רוצה שליהודי יהיה את הכלים בכיס כאופציה ושיעשה איתם מה שהוא רוצה. יהודי שבא לבית הכנסת ומביא גם את בנו זו הצלחה מבחינתי אך אם הוא ייקח את זה צעד קדימה לחזרה בתשובה זו החלטה שלו. פעם פנה אלי אחד הילדים שמתפללים במקום ואמר 'אני רוצה לחזור בתשובה'. אמרתי לו שהדבר בעייתי בגיל 12 כי יש לו הורים שאחראים עליו אבל הצעתי לו שנקבע ללמוד תורה יחד. בסופו של דבר הבית שלו כשר וזה יהיה לא אחראי לגרום לפיצוץ משפחתי. זו דילמה לא פשוטה. אני רואה את התפקיד שלי בחשיפה ליהדות ובנתינת שירותי דת במקום שבו אני נמצא".

"בין הדתיים ואלו שאינם דתיים יש הרבה מאוד כבוד הדדי" מוסיף טכמן, "אני מרגיש שמכבדים את דרך החיים שבחרתי לי ואני כמובן מכבד אותם מאוד. כשאני נוסע ברכב בשבת, למשל, אני מקפיד שלא לעבור בסביבת בית הכנסת. למדתי להכיר את הערך של תפילה ושבת ואני רוצה שזה ימשך ולא יפגע. זה לא שאם אסע ליד בית כנסת יעירו לי, אלא שזו תחושה שלי, תחושה של כבוד והערכה עמוקים לבית הכנסת, לשבת ולמתפללים שלא נותנים לי לקחת סיכון שאפגע בהם. הלוואי שכך היינו מתנהלים לא רק בסביבת בית הכנסת שלנו בנצרת אלא במדינת ישראל בכלל".