מסכם שבוע

אולי נזכיר לחרדים כי לצד התפילות בכותל וקריאת התהילים, יש גם רופאים בעין כרם? מה יהיה עם המרדף ההזוי בירושלים סביב תמיכת רבנים? וגם: התנצלות אישית. יונתן אוריך מסכם שבוע

חדשות כיפה יונתן אוריך, כיפה 04/10/13 14:34 ל בתשרי התשעד

מודה ועוזב

בחודש יוני האחרון פרסמתי פוסט בפייסבוק בו האשמתי את הרבנית שולמית מלמד, מנהלת ערוץ 7, כמי שהובילה מדיניות המתנגדת לרב דוד סתיו. זה היה בעיצומו של המרוץ לרבנות הראשית. את הפוסט ההוא כתבתי מדם לבי, כעיתונאי ש"קצת" יצא מהקווים וזנח את האובייקטיביות לטובת אחד המועמדים. זה היה פוסט שנכתב מהבטן הציונית-דתית, לא מהראש שמברבר כהרגלו על אתיקה. זה היה פוסט שגוי, מפני שהוא איננו נכון ומפני שהוא נכתב בחוצפה ובהתרסה וברוע לב.

בעקבות הפוסט הזה, הוגשה נגדי תביעת דיבה על ידי הרבנית מלמד - שטענה כי הדברים אינם נכונים. לא נחרדתי מתביעת הדיבה (מה לעשות וזה כבר חלק בלתי נפרד מהמקצוע), אך להבדיל מאיומים אחרים שאני נהנה לקבל, היא דווקא עוררה אותי. אולי זה מפני שכתב התביעה הגיע אליי בדוא“ל, יומיים לפני ראש השנה.

כמעט והגענו אל בית המשפט, מלווים בעורכי הדין. התייעצתי עם מספר עורכי דין, דיברתי עם קולגות, נערכתי עם כתב הגנה. הכל דיברו על סיכויים מול סיכונים, על חשבון הוצאות מול רווח תקשורתי וכבר היו שתכננו מהלך תקשורתי לצידו של המהלך המשפטי - וכמה זה לא בסדר, הניסיון הזה ”להשתיק“ עיתונאי, ועוד ”עיתונאי מהמגזר“. אבל נו, אמרתי, אם להפסיד כמה עשרות אלפי שקלים, לפחות נהנה מהדרך.

הרבנית שולמית מלמד (צילום: ערוץ 7)

ואז, קיוויתי, אולי מעז יצא מתוק. אולי אפשר לנצל את ההזדמנות הזו כדי להתגבר על הפערים, כדי להפגש ולדבר. חשבתי כך, אך לא הייתי בטוח. אכול ספקות, לא האמנתי ש“הצד השני“ יסכים להידבר - ובצדק. אני? לא הייתי מסכים.

הופתעתי. אולי זה מפני שעו“ד אביתר אלבז (שייצג את הרבנית מלמד) היה נכון להשכין שלום בינינו, אולי היו אלו החברים המשותפים שניסו לגשר (ושמותיהם שמורים במערכת), אולי היו אלו עשרת ימי תשובה - אולי זו התשובה שלי. ביקשתי להפגש ובקשתי התקבלה. הגעתי אל בית אל (לראשונה בחיי, יש לציין), אל משרדי ערוץ 7. ישבתי סביב אותו שולחן עם הרבנית מלמד, עם עוזי ברוך (העורך הראשי של ערוץ 7) ועם עו“ד אלבז.

זו הייתה פגישה בה גיליתי כמה מתיחות ורוע וכעס ועצבים וזעם יכול להצטבר בין אנשים כשהם לא מדברים ולא נפגשים. כמה דיאלוג מצליח, באמת, להביא אותנו אל עמק השווה. וכן, כמה טעיתי בפרסומים קודמים ובעיקר במחשבות קודמות, שחלקתי עם אחרים או שחשבתי ביני לבין עצמי, אודות הרבנית מלמד, שהתגלתה לי בפגישה אישית כאדם אצילי ומכובד, רחוקה מאוד-מאוד מהציור אותו ציירתי בדעתי, ועד כמה היא הצליחה להתעלות מעל האגו ולהפגש עם עיתונאי צעיר ומנוול שכמוני, ממרום גילה והישגיה, כדי לפתוח דף חדש.

הבנתי כי שגיתי ועל כך אני מבקש לנצל את הטור הזה כדי להתנצל: הרבנית מלמד לא הובילה מדיניות נגד הרב דוד סתיו. באופן אישי, יש להם יחסים טובים. וברמת המערכת - ערוץ 7 קידם אותו לצד מועמדים אחרים, לא הוביל נגדו קמפיין שלילי באופן חריג ולא פגע בו באופן ישיר. וברמה האישית? לא הייתי צריך להשתלח בצורה שכזו באדם שהסתבר לי אחרת לגמרי ממה שחשבתי אודותיו.

אינני יודע אם דף חדש שכזה באמת נפתח, מקווה שאכן כן, אבל אני את הלקח שלי למדתי. לדבר ולהכיר מקרוב, רגע לפני שאתה מתחיל לתסוס בתוך עצמך, קצת לפני שאתה מפליג אל האופק השחור. ולא, לא בכל הזדמנות צריך לצאת למלחמה. לפעמים, עדיפה דרך השלום.

נושם באופן עצמוני

סיפור אשפוזו ומצבו הרפואי של הרב עובדיה יוסף ממשיך להדהד כסיפור הכי לוהט במגזר הדתי. יש שם הכל: סוגיות רפואיות, בית חולים, מתח בין חיים לבין מוות, שידורים חיים בגלים פתוחים, העיסוק היצרי והאובססיבי ב“יום שאחרי“ ו“קרבות הירושה“. חומר שיכול להיות מעולה לטלנובלה ספרדית או לפחות לספר חדש של הרלן קובן.

בתוך כל זה, התבשרנו ובישרנו השבוע, ברוך השם, על שיפור מתמשך במצבו של הרב עובדיה. הוא חזר להכרה, נותק ממכשירי ההנשמה ואף יצר קשר עם סביבתו. באחד הימים מצאתי עצמי מעדכן כאן בכיפה על כך שהרב עובדיה הניח תפילין. בימים כתיקונם זו נשמעת כמו ידיעה הזויה.

יש גם ההשתדלות שלנו, הרב עובדיה יוסף (צילום: מיכאלי, ויקיפדיה העברית )

ובכל זאת, ואם יורשה לי לעדכן ולתקן את הקולגות מאמצעי התקשורת החרדיים, שקצת שכחו שיש רופאים בעין כרם. ובכן, אין ספק כי תפילות הרבים שהתקיימו ועדיין מתקיימות לרפואתו של מרן, שיחקו תפקיד חשוב ומשמעותי בתהליך הבראתו. הן אל כביר לא ימאס. ובכל זאת, אי אפשר למחוק באבחה אחת את תפקודם ותפקידם של הרופאים הרבים, מהשורה הראשונה, המצויים יומם וליל סביב מיטתו של הרב עובדיה. אי אפשר ”לייתר“ את תפקידם ולפתוח בכותרות ראשיות המבשרות על כך ש“בזכות התפילות“ - ונשמע כי בזכותן בלבד - הרב עובדיה חזר אל הכרה או אל יציבות.

בעוד העולם החילוני משליך את כל יהבו אל מכשירים אלקטרוניים ורופאים בשר ודם, כשמנגד העולם החרדי משוכנע בכך שרפואה קרובה לבוא רק בזכות ספר תהילים, אולי תפקידנו, כציבור הדתי-לאומי, להזכיר לשני המגזרים הללו כי האמת מצויה שם באמצע, בין השניים, בחיבור הזה שבין ההשתדלות שלנו לבין רחמי שמיים וחסדי ה‘.

הקרב על הרבנית

בערים השונות נמשכים הקרבות סביב הבחירות המקומיות, כשהשבוע הגיעה הזירה הירושלמית לשיא חדש של גיחוך.

בראשית השבוע עדכנו אנשי מפלגת ”ירושלים מאוחדת“, בראשות אריה קינג ושמואל שקדי, על כך שהרבנית צביה אליהו, אלמנתו של הרב מרדכי אליהו זצ“ל, תומכת בהם למרוץ למועצת העיר. אנשי הרשימה, המתמודדת פחות-או-יותר מול ”הבית היהודי“ בעיר, עלו לרגל אל ביתה של הרבנית אליהו וביקשו את ברכתה.

לא עברו יומיים והנה במטהו של ניר ברקת פרסמו הודעת תמיכה מקורית: ”הרבנית צביה אליהו תומכת בברקת“. כפי שדיווחנו בכיפה, הרבנית אליהו נפגשה השבוע עם ניר ברקת וברכה אותו לקראת התמודדותו בבחירות הקרובות לראשות עיריית ירושלים ואמרה כי "אנחנו בוחרים בניר ברקת כי הרב מרדכי אליהו קבע שהוא הטוב ביותר לירושלים. אני מאחלת לניר ברקת להמשיך את השליחות ששלח אותו הרב מרדכי אליהו, לשמור על אחדותה, שלמותה וקדושתה של ירושלים".

משה לאון, מצידו, כבר ”קפץ“ החודש לתפילה בבית הכנסת "היכל יעקב" של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כשבמטה הקמפיין שלו ביקשו להדגיש כי ”במקום נכחו שני בניו של הרב, הרבנים יוסף אליהו והרב שמואל אליהו, רבה של העיר צפת“.

יש משהו מאוד מיותר במרוץ הזה סביב תמיכתם של אישים מוכרים בציונות הדתית - אם תרצו ”סלבס“ - כאילו מדובר במתחרה חדש ל“קנדי קראש“, בו על המתמודדים השונים לרדוף ולהשיג כמה שיותר תמיכה מכמה שיותר פרצופים מוכרים. בעוד בסל של ליאון אפשר למצוא פתקים עם שמות של רבנים חרדים, ברקת מנפנף בשמות של רבנים מהציונות הדתית - והשניים כמו עומדים בשוק מחנה יהודה ומציגים את מרכולתם לעוברים ולשבים.

אותי לא מעניין מי תומך במי ומדוע. בדרך כלל, כל הבעות התמיכה הפומביות הללו נעוצות בקשרים פוליטיים, אינטרסים עסקיים או היסטוריה משפחתית. ברקת לא ינצח בגלל תמיכת הרבנים הדתיים לאומיים, ליאון לא ירוויח בשל תמיכת ה“כוכבים“ מהמגזר החרדי ו“ירושלים מאוחדת“ לא תכנס אל המועצה בגלל תמונות עם הרבנית אליהו. במקום לבזבז אנרגיות על ”עליות לרגל“ מהסוג הזה, אולי המועמדים צריכים לשקול כיוון אחר: להסביר לנו, במילים פשוטות, למה *אנחנו*, אנשים פשוטים ללא-חשש-ייחוס-משפחתי-היסטורי או אינטרסים עסקיים, צריכים לבחור דווקא בכם.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן