מכתבי מופנה אל כולכם למרות שאני יודע שאינכם עשויים מעור אחד. יש מי שנמשך אל הגבעה בעבותות אהבה ויש מי שנמלט אליה לאחר שמשפחתו פלטה אותו. יש מי שהגיע אליה בגלל חיבת ארץ ישראל, בגלל אווירה הצח ושמיה התכולים, רגבי אדמתה ורעיית הצאן, ויש מי שברח אליה לאחר שמאס בעיר ובפיתוייה, בכשלונותיה ונפילותיה, והגיע ל``גבעות`` על מנת להשיל מעליו קליפות חיצונות ולטהר את עצמו. לאחדים, הגבעה היא אידיאל של חלוציות ואמיתיות ארץ-ישראלית, ולאחרים - מקלט זמני, כדי להחלים ממשברים נפשיים ורוחניים ולשוב לטבעיות ולבריאות. אין גבעה דומה לחברתה. הרבה גבעות ישנן והרבה נערים ישנם, כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות...
תחילה צריך להסיר את הרושם המוטעה שקנה לו מקום בין ``נערי הגבעות`` שחלק מהציבור - הורים, מחנכים ורבנים - מתייחס אליהם כ``יצורים המוקצים מחמת מיאוס`` זה איננו נכון! כולכם אהובים. אין זה אומר שכל הציבור מזדהה עם דרככם, אולי לעיתים אפילו קיימת תחושה של זרוּת בגלל המרחק, בגלל הבּורוּת ובגלל רכילויות שונות ומשונות, אבל אין מאיסה ואין ניכּוּר, ח``ו. אדרבה, יש המתפעלים מהנחישוּת והכּנוּת של נערי הגבעות, ממסירותם וגבורתם, מפשטותם ודבקותם במטרות שהציבו לעצמם. בשעה שחבריהם משתעשעים במשחקים ילדותיים ומכלים את זמנם לריק, עמלים נערי הגבעות בבניין הארץ ובהפרחת שממותיה.
האהבה צריכה להיות הדדית. גם אתם, נערי הגבעות, מתבקשים להביט ב``עין טובה`` על מי שאיננו שייך לגבעות, על יושבי הכרכים, על רבבות עמך בית ישראל המיישבים את הארץ ובונים אותה בדרך שגרתית וממסדית. צריך להרגיש חלק.
ה``עין הטובה`` צריכה לכלול לא רק את עם ישראל ואת ארץ ישראל אלא גם את מדינת ישראל. זו נקודה שצריכה תיקון. אסור לזלזל ולבוז למדינת ישראל ולמוסדותיה. קיימת תופעה שככל שאדם מציב אידיאלים לאומיים ותורניים יותר רמים וזוהרים, כך הולך וקטן ערכה של מדינת ישראל בעיניו, כיוון שאיננה ממלאת אפילו אחוז קטן מציפיותיו. זוהי טעות. על עניין דומה כתב הרב צבי הירש קלישר לר` אשר אנשל רוטשילד, שאמונתנו בגאולה ניסית ונאדרת בקודש איננה סותרת את אמונתנו בגאולה הטבעית, המכונה בחז``ל: ``עני ורוכב על חמור``. אין חולק שסופה של הגאולה תהיה מופלאה, ועל כך נאמר: ``עין לא ראתה אלוקים זולתך``, ואין לנו אפילו יכולת לשער כיצד היא תיראה בגלל אלוקיותה וגדלותה, אבל ראשיתה תהיה צנועה, חלקית ומגומגמת. ראשיתה מצער וסופה מי ישורנו. הגודל איננו סותר את הקוטן, הכמיהה לגודל איננה צריכה להביא להזנחת הקוטן.
כך גם ביחס למדינת ישראל - ``ראשית צמיחת גאולתנו``. מתערבבים בה אור וחושך. מי שמחרף אותה איננה מחרף רק את חולשותיה, את החושך העוטף אותה, אלא גם את האור הבהיר המאיר בתוכה. מי שמגדף את צה``ל איננו מגדף רק את התבוסתנות שמוכתבת לעיתים על ידי הדרג המדיני אלא גם את הגבורה הלאומית של חיילי צה``ל שבלעדיה היו אויבינו טורפים אותנו ללא רחם. הגבעות עצמן מוגנות על ידי צה``ל, ובלעדי מטריית ההגנה הנסתרת של השב``כ אף רגל יהודית לא היתה מצליחה לדרוך אפילו שעה אחת על גבעה כלשהי במרחבי יש``ע.
חובה להשמיע בקול רם את כל האמת ולתבוע ללא פחד וללא מורא את כל השלמות, אבל יחד עם זה צריך להוקיר ולחבב את החלקי ולמצוא בו את השבילים המובילים אל האמת והשלמות. דווקא רבי יהודה אשר שיבח את רומי והצביע על מעלותיה, זכה להתמנות למנהיגם של ישראל, ולא רבי שמעון בר יוחאי אשר חשף את פגמיה השורשיים של רומי. האם מקרה הוא? לא. ההשגחה האלוקית העלתה את רבי יהודה לדרגת מנהיג בגלל התאמתו לתפקיד - יכולתו להעריך את החלקי ולהפיק ממנו יסודות המאפשרים את הזרימה אל העתיד. אם כך התייחסו למלכות רומי, המחריבה הגדולה של מלכות ישראל, קל וחומר למדינת ישראל, המסד של מלכות ישראל העתידית.
אחד היסודות המרכזיים שלימדנו הראי``ה קוק זצ``ל הוא, שגאולתנו עוברת דרך הצינור של כלל ישראל. אין זו אימרה יפה אלא מציאות. לכן, המבקש לדחוף את עגלת המשיח צריך להיות מחובר לכלל ישראל. מיהו ``כלל ישראל``? כל המציע תשובה מורכבת ומפותלת מסלף את האמת. התשובה הנכונה היא פשטנית: ``כלל ישראל`` זהו עם ישראל החי הקיים - רבבות עמך בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם.