כאשר בין שחרית למוסף, שליח הציבור אומר תפלה לשלום המדינה, זהו הרגע המאושר ביותר שלי בשבוע. כאשר אני שומע - "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו" אני קם כמו קפיץ ואיני משנה מלה אחת.
כל ההוכחות שבעולם אינן משנות לי מאומה וככל שלועגים - יותר יותר אני אומר תפלה זו; יש לי חשק לקום ולומר לשליח הציבור: אמור עוד פעם ועוד פעם! יש לי חשק לקום ולנשק אותו.
גם כאשר המדינה והממשלה מחללות קדושת השבת, אני ממשיך לומר תפלה לשלומם וגם כאשר הם מחללות קדושת הארץ - אני ממשיך להתפלל לשלומם.
ולא אפסיק.
כי זו המדינה שלי, אין לי אחרת, ואני אוהב אותה כמו שהיא.
וזו הממשלה שלי, כן זו הממשלה שלי ואחזור על זה אלפי פעמים.
יש לי בקורת קשה עליה, יש לי צער נורא בגללה - אבל זו הממשלה שלי.
כאשר תוחלף בממשלה טובה הימנה מאד אשמח, אך בינתיים היא הממשלה שלי ואמשיך להתפלל עבורה מכל הלב.
וכאשר תוחלף, אתפלל עבור הממשלה הבאה ואגיד: זאת הממשלה שלי ואתגאה מול כל העולם כולו: אני כבר לא עם נדרס, שממשלת עם זר מחליטה עבורו, יש לי ממשלה משלי.
אתם שומעים, עמי העולם, יש לי ממשלה שלי, ואני גאה בזה.
ממשלה הולכת וממשלה באה והגאווה לעולם עומדת.
ואם מישהו ידפיס מדבקה: "אני אומר תפלה לשלום המדינה", אדביק אותה על תיקי ועל דש מעילי. אדביק אותה בגאווה.
גאווה היא מידה מאוסה; אך הגאווה הזאת היא טהורה כמו הפרח שנולד אתמול.
ואם חס ושלום, מדינה זו וממשלה זו, תחוקק חוקים נגד תורתנו, אבכה הרבה כמובן, אומר לכולם שחוקים אלה בטלים כעפרא, אבל אמשיך לומר את התפלה לשלום המדינה בשמחה.
יש הרואים את הצללים ויש הרואים את האור שלפני הצללים ובכלל: אם יש צללים, סימן שיש אור.
והאור הזה הוא כל כך מתוק. לכן אני אומר את התפלה לשלום המדינה.
* הרב שלמה אבינר, הנו ראש ישיבת עטרת כהנים ורבה של הישוב בית אל. נכתב בתשרי תשנ"ו