ושב ה' אלקיך שבותך ורחמך...

"מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קי"ח כ"ג-כ"ד).
ברגשות מעורבים אנו מקבלים את היום. הנה הגענו ב"ה לחוג פעם שלישית את יום העצמאות. היתה זו שנה נוספת של התרחבות והתנחלות. נעשה כבר כמעט כטבע, עד אשר חדלנו מהתפלא על אותם הדברים שעוד לפני תקופה קצרה לא חלמנו עליהם. הן לא רחוק כל כך הזמן בו כל יהודי עולה היה בעינינו כמוצא שלל רב. הן לא רחוק הזמן, בו היתה הארץ סגורה ומסוגרת, נתונה תחת המגף של הקלגס הבריטי. חייליו שלטו כאן, משטרו היה הקובע, ורוב רובה של הארץ מאוכלס עם גוי זר עוין, אשר בכל עת מצוא היה מחפש לפרוע פרעות בישראל. והנה זכינו לשערים פתוחים ולגלויות נקבצות. גלויות של אלפים שנות נדוד ושעבוד מתחסלות - "מושיבי עקרת הבית" (תהלים קי"ג ט'). "רני עקרה לא ילדה" (ישעיה נ"ד א'). "מי ילד לך את אלה ואלה מי גדל?" (שם מ"ט כ"א).
ומאידך, אנו מלאים רגשות יאוש על המצב הרוחני המתרחש בארץ, כשאנו רואים שגלויות אשר אלפים בשנים שמרו על יחודם ועל אמונתם, והנה כאן הם הולכים ומתמעכים ומטשטשים את דמותם המקורית, וילדיהם נלקחים לעקר ולעבודה זרה.
זאת נשיב אל לבנו על כן נוחיל. כדברי רבי עקיבא לחבריו - כל עוד לא ראינו כשנתקיימה ובאה היה לנו לדאוג, אבל משנתקיימה הנבואה בחציה ודאי תקויים גם בחלקה השני ( ע"פ מכות כ"ד ב').
"ושב ה' אלקיך שבותך ורחמך..." (דברים ל' ג'). וזה אנו יכולים לראות בעליל כי "מאת ה' היתה זאת", כי על כן "נפלאת היא בעינינו". הרי כל כך נפלאים היו הדברים וכל כך לא יאומנו. מי מלל ומי פלל כי נזכה לזאת, ודוקא בתקופתנו. אנחנו אשר ראינו עני, אנחנו אשר עלינו עברה כוס קובעת התרעלה, אנו אשר ראינו גלויות ישראל בחרבנן השלם, אנו אשר בדורנו הוכרזה עלינו כליה ע"י צר צורר אשר אמצעים היו בידו. אנו אשר ראינו כיצד נחל מפלה בשערי הארץ הזאת, אנו אשר גם ראינו את אנשי בריתנו במלחמה והם הפכו לנו עורף והתקלסו בנו, ואנו אשר גם ראינו כיצד הרעה נהפכה לטובה, וכיצד רשעות אותו שר במדינת בריטניה ועקשנותו וקשיחותו ולעגו ואכזריותו, כיצד מזה גופא צמחה הישועה, אנחנו ודאי יכולים להגיד: "מאת ה' היתה זאת". אנחנו רואים זאת בעליל. ודאי וודאי שזה היום ג"כ עשה ה', שנתקיים בנו: "ושב ה' אלוקיך את שבותך". ואם כך הדבר, ודאי יקויים גם "ושב" במובנו השני - "'והשיב' לא נאמר אלא 'ושב'", שכביכול הקב"ה אף הוא יחזור ויחזיר את שכינתו בארץ זו (ע"פ מגילה כ"ט א').
ודאי עוד תפקחנה עינים עורות, ויכירו את המשגה אשר עשו, ושבו כולם אל אלקי יעקב. ואשר על כן נגילה ונשמחה בו. לא תעכיר את שמחת היום הזכרת הנקודות המעציבות, ובשמחה זאת נשאב עוז ומרץ להוסיף בבנין, להרחיב גבולותינו, לחזק עצמנו ביראת ה' טהורה, לשמור על טוהר מחננו. נשמש לדוגמא במסירות למדינה ולקודשי ישראל כאחד. וזכות הנעקדים בכל הדורות, זכות קדושי ישראל אשר נשאו עיניהם לימים הללו ולא זכו, תעמוד לנו למצוא את הדרך הנכונה ללבות אחים מתנכרים - "'והשיב' לא נאמר כי אם 'ושב וקבץ'".

בהרימנו את נס העצמאות ביום זה, נתעמק יותר במושג העצמאות במובנו הישראלי המקורי - "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (כלה פ"ח מ"א). עצמאות ישראל אף פעם לא נלקחה מאתו. גם בזמן ששרפו את הארץ, גם בזמן שהגלונו וטבעו מטבעות יהודה הנכנעת והמנוצחת, אנו לא השלמנו אף פעם עם זה. אנחנו המשכנו את קיומנו העצמאי, גם בזמן שברית המילה היתה נענשת במות, גם בזמן ששמירת שבת היתה משתלמת בצליבה. אבותינו לא הפסיקו מלשמור על דברים אלה, והם שהיוו את אותות העצמאות. ואם זכינו לעצמאות מדינית, רק הודות לזה זכינו, כי אף פעם לא נכנענו, כי אף פעם לא נתיאשנו, כי תמיד היינו עצמאיים, כי תמיד שמרנו על קומתנו הרוחנית שלא תתכופף, כי תמיד היינו בני חורין.
וזאת עלינו לשנן לעצמנו ביתר תוקף, כי רק אז יש ערך לעצמאות מדינית, אם היא מלוה עם עצמאות הרוח. כי לא נקנה את חירות הגוף במחיר אבדן חירתנו האמיתית, כי לא נוותר על אותו הכח אשר שמר עלינו כל הימים, אשר אתו הלכנו ואשר הוא שהחזירנו. "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ' כ"ו).
ליחידים מועטים אשר זכו כי שם ה' יקרא עליהם, אשר זכו להמצא ליד קודש הקדשים - ידעו להעריך את התפקיד המוטל עליהם, ידעו לשמוח ולהתחזק בימים הגדולים והקדושים אשר אנו חיים בהם.

"אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" (הושע ט' א'), לשמח אל הגיל, לראות את המטרה בגיל, לראות את המטרה בשמחה, זו אינה מדה יהודית. זוהי מדת הגויים, זוהי המדה אשר הופכת את השמחה להוללות, את הגיל לפריצות, זו השמחה אשר גונזת בתוכה את הרס החורבן, זהו שיא העליה אשר גונז בתוכו את הירידה. "עבדו את ה' בשמחה". תהא השמחה מקור לשאוב כח, לשאת ברמה את שם ה' להתרענן במילוי התפקידים הגדולים.
(הדרשה ניתנה 3 שנים לאחר קום המדינה)