השארו מעודכנים

הכניסו לתיבה את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם, ותקבלו התראה בכל פעם שמתפרסם עדכון כשרות חדש באתר. אין יותר פשוט מזה

הצטרף
באדיבות המצולם

יום העגונה תשע"ז: חשבון נפשות

יום תענית אסתר הוכרז כיום העגונות בו החברה הישראלית עוסקת בנשים שבעליהן כלאו אותן במוסד הנישואין. רחל לבמור, עורכת חשבון נפש ביום הזה מה השתפר ומה עוד יש לתקן

הרבנית ד"ר רחל לבמור
י אדר תשע"ז, 08/03/2017 20:01

לכל אישה מסורבת-גט, לכל אישה עגונה, יש את היום המיוחד כאשר הכל התחיל. לחלקן זה היום שפתחו את תיק תביעת הגירושין בבית הדין הרבני. לאחרות זה היום שהעזו להציף את המילה "גירושין" ומיד שמעו ממי שאמור היה להיטיב עמן "לעולם לא תראי גט". למעטות זה היום שהבעל נעלם, נפגע ונפל לתרדמת ממנה לא יקום. כל אחת והיום שלה—שהיא מציינת שנה אחר שנה ללא ידיעה מתי הסיוט  ייגמר.

לעומת זאת, החברה, על מוסדותיה, מציינת  את "יום העגונה" ביום אחד  בכל שנה -  בתענית אסתר (השנה בתאריך י"א אדר, 9 למרץ). ראוי שנתייחס ליום הזה כ"ראש השנה לעגונות" וכיאה לכל ציון ראש השנה, נערוך הן חשבון נפש והן חשבון נפשות.

חשבון נפש

בחשבון נפש נבחן את עצמנו ואת מוסדות החברה במדינת היהודים – מה עשינו השנה לפתור את בעיית העגונות; מה עשינו נכון ובמה שגינו.

האחריות לפתרון בעיית העגונות ומסורבות-הגט מוטלת ברובה על כתפי בית הדין הרבני,. כמובן ללא דיינים אי אפשר לדון ולפסוק. לאחר שנים של חוסר איוש משרות הדיינים, הן בבתי הדין האזוריים והן בבית הדין הרבני הגדול, שהפך ריק מדיינים קבועים, במשך השנה וחצי האחרונות הועדה לבחירת דיינים מינתה שלושים ושניים דיינים – עשרים ושניים לשורות בתי הדין האזוריים ועשרה שמלאו את בית הדין הרבני הגדול. מצד אחד אפשר לטעון שזה הישג היסטורי. מצד שני, השנים הארוכות בהן לא מונו דיינים כלל, והתהליך שהביא סוף-סוף למינויים, מעידים יחד עד כמה נוראה הפוליטיקה שקובעת אם ומי יהיו הדיינים שאמורים לפתור את בעיית העגונות.

כמו בכלל, כך בפרט. דיין בבית הדין האזורי בצפת, אזר אומץ ושחרר אישה צעירה אומללה מעגינותה האמיתית ושילם על כך בזה שנפסל לכהונה בבית הדין הרבני הגדול על ידי נשיא בית הדין הרבני והפלגים החרדים בחברה. יתר על כן, בית הדין הרבני הגדול ניסה בדרך-לא-דרך להפוך את פסק הדין בתיק הנקרא "הגט מצפת" ששחרר את אותה האישה,  ולהחזיר אותה לעגינותה. ניסיון תפיסת הסמכות על פסק הדין היה כל כך בוטה שהערעור עליו הגיע לבית המשפט העליון, שעדיין לא הכריע סופית בנושא. כמה עצוב שבית משפט אזרחי חייב לעשות סדר בבית הדין הרבני. כמה נזק נגרם לאישה שהשתחררה מכבלי עגינותה. האם ניתן לעשות חשבון ולהעריך את גודל חילול השם שהתפרש בעיני הציבור? מי ישלם את החשבון?

בעניין מניעת בעיית סירוב הגט ישנה התקדמות. מספר הזוגות החותמים על הסכם קדם נישואין למניעת סירוב-גט כגון ההסכם לכבוד הדדי עולה משנה לשנה. יש מקרים מדווחים  על נשים שניצלו מסירוב הבעל למסור את הגט  בזכות  החתימה על ההסכם. מתווספים גופים אשר מציעים הסכמי קדם נישואין, כולל גופים רבניים ואפילו מועצה דתית אחת. מתברר שהחברה מבינה יותר לעומק שאם הממסד הרבני לא פותר את הבעיה, החברה בעצמה יכולה לנסות למנוע אותה.

הלוואי שבכל מה שעשינו כחברה בדרך לא נכונה, היינו מקבלים על עצמנו לתקן בשנה הבאה.

חשבון הנפשות

לאחרונה הנהלת בתי הדין הרבניים פרסמה נתונים שמוכיחות מנקודת המבט שלה שישנן יותר מסורבי-גט ממסורבות גט. בקריאת הציטוטים בעיתונות ההרגשה היתה כאילו ישנה כאן מלחמה בין גברים לנשים כדי לזכות בתואר "האומלל ביותר". בנוסף, הרושם שנוצר היה  שחוסר היכולת של בית הדין הרבני לפתור את הטרגדיה של מסורבי-גט (כאשר אכן יש דרך לפתור אותה) מצדיקה את הסבל הקיומי של נשים מסורבות-הגט. זאת ועוד, המחשבים של בית הדין הרבני אינם מסוגלים לספור את הנשים שפוחדות להגיע לשעריו ואפילו לא את הנשים אשר וויתרו מלכתחילה על הכל, כולל הכל ולפני שבכלל הגיעו לבית הדין, כדי לשכנע את בעליהן למסור להן את הגט.

מי עורך את חשבון הנפשות הללו? החברה שהסף התסכול שלה עולה מדי שנה ביום העגונה. כי חשבון הנפשות בראש השנה לעגונות לא יפסק עד  שלא תהיה עוד נפש אחת שסובלת או עלולה לסבול. על הסבל הזה חייבים המוסדות הרבניים  לעשות חשבון נפש.

הכותבת היא חברת ארגון רבני ורבניות בבית הלל; מנהלת את פרויקט למניעת עגונות וסירוב-גט בתנועת 'ישראל הצעיר' בישראל והסוכנות היהודית; הטוענת הרבנית הראשונה שכיהנה כחברה בועדה לבחירת דיינים.

לחצו על הלייק ותקבלו את כל הסיפורים לפייסבוק שלכם
תגובות
כתוב תגובה



תמונה
1. שוב הבכיינות המאוסה?
יגאל 3/9/2017 1:59:00 PM
הליכי הגירושין במדינת ישראל, ובתי הדין הרבניים חלק מכך, מוטים בבירור לטובת הנשים. רדיפת הגברים במדינה הפכה לבלתי נסבלת. הילדים נלקחים מהבעל, האשה עושה בהם כברצונה כולל הסתות כנגדו, הוא בתמורה נדרש לשלם סכומי מזונות מפלצתיים שמחסלים את הסיכוי שלו להשתקם, חוב הכתובה מוטל רק עליו, האשה יכולה להעליל עליו איזו עלילה שהיא רוצה והוא יגרר כמו כלב בחוצות העיר על ידי המשטרה רק בגלל שבתחנות המשטרה רועדים מהטרור הפמניסטי האכזרי והדורסני.
כמה גברים שמו קץ לחייהם בגלל שילדיהם נלקחו מהם והם אבדו את הסיכוי לשקם אי פעם את חייהם? למה אותם אף אחד לא זוכר? למה הנוכלות הפמיניסטיות לא קוראות לציין עבורם יום מיוחד בשנה? כמה גברים ישנים בספסלים בפארקים ציבוריים כי האשה או המשטרה זרקו אותם מהבית וברוב המקרים על עלילות שווא? מאסנו כבר ביללות הקוזק הנגזל.
נשים מודרות יותר ויותר ממקומות עבודה, מי ששכל בקדקודו יודע שלא כדאי ומאוד לא משתלם להתעסק איתן ולהעסיק אותן, מוסד הנישואין נמצא בשלבים של קריסה – כי גברים מתחילים לקלוט שנשים ברובן הן נחשי צפע, האמון בנשים נמצא בירידה תלולה והכל הודות לכותבת המאמר ולדומות לה שכדי לקנות פרסום ולתפוש תשומת לב הן הורסות את אושיות החברה הבסיסיות ביותר.
הצלחתם לסכסך בין המינים, אתם חושבים שתרוויחו מכך?! אתן כבר ממזמן לא יודעות לקרוא את המציאות ובקרוב מאוד אתן גם תשלמו על כך.
תמונה
2. Xxxxx
דג 3/9/2017 11:48:00 PM
להיות 32 שנים עגונה זה אסון מי שכתב קודם הוא בטוח גבר שלא מבין את לב האישה

כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד