נשאלת השאלה - מדוע החשמונאים היו צריכים את נס פך השמן? הרי ידוע שטומאה דחויה בציבור וידוע ששמן טמא היה להם לרוב. אחת התשובות היא, שכאשר עוסקים במצוות יש להתאמץ לקיימן באופן המהודר ביותר ואת זה ניתן להשיג רק כאשר שמים לב לפרטים הקטנים - ומחפשים את הפך הקטן שמסתתר.
ידועה הטענה שיש לחז"ל כלפי "מצוות אנשים מלומדה" - אותם מעשים שאנשים עושים מתוך הרגל ומבלי לשים לב לפרטים הקטנים. רעיון זה עולה בקנה אחד עם הפסוק מתהילים, אותו אנחנו אומרים גם בשיר של יום חמישי: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע". פסוק זה שאנו קוראים לעיתים כלאחר יד, מקפל בתוכו סיפור חיים ארוך.
בפרשת השבוע שעברה - פרשת "וישלח" קראנו על סיפורה של דינה. המדרש מספר, שכתוצאה מאונס דינה נולדה תינוקת בשם אסנת. כאשר האחים ראו זאת הם ביקשו להורגה, אך יעקב אבינו החליט למנוע זאת על ידי שליחתה למצרים. לפני שליחתה הוא לקח טס של זהב וחרט עליו שכל מי שיתחתן עם הילדה זו - יזכה להידבק בזרעו של יעקב. בפרשתנו - פרשת "וישב", בה מופיע הסיפור של יוסף ואחיו, מיד לאחר זריקתו של יוסף לבור אומר יהודה: "לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו" (ל''ז,כ''ז). יוסף נמכר לישמעאלים כמתוכנן, מתגלגל למצרים ובסופו של דבר נמכר לפוטיפר, שם הוא עושה חיל ומגיע לניהול משק הבית. במקביל, המדרש ממשיך לספר לנו על אותה תינוקת שנולדה לדינה המגיעה לבית פוטיפר ומאומצת ע"י אשת פוטיפר כבתה. כאשר היא גדלה, היא מחפשת מישהו שיוכל לפרש לה מה כתוב על הטס, אך אין איש אחד במצרים שיודע לעשות זאת, מכיוון שאף אחד שם לא הכיר את השפה העברית.
במהלך שהותו של יוסף בבית פוטיפר נותנת בו אשת פוטיפר את עינה ומנסה לפתותו. המדרש מסביר את פשר מעשיה ע"י כך שראתה באיצטגננות שלה שצאצאיה יהיו מזרעו של יוסף וסברה שאלו יהיו צאצאיה ממש, שייצאו ישירות ממנה (בסופו של דבר אנחנו יודעים שיוסף מתחתן עם אוסנת שהיא כבתה של אשת פוטיפר, נולדים לו ילדים וכך אכן זרעו של יוסף הוא מאשת פוטיפר, אם כי לא באופן הישיר ביותר). יוסף הצדיק לא נכנע לאשת פוטיפר והיא לא מצליחה במזימתה, אך הוא מושלך לבית הסוהר. לאחר שנתיים, פרעה חולם את חלומו על שבע הפרות ושבע השיבולים "ופותר אין אותם לפרעה".
ושוב מספר לנו המדרש שיוסף מובא לפני פרעה כאשר פרעה יושב בראש גרם מדרגות ובו שבעים מדרגות. מנהג מצרים היה שכאשר מגיעים לדבר עם פרעה - על כל שפה שיודעים ומוכיחים בה בקיאות - מתקדמים מדרגה נוספת. ממשיך המדרש ואומר כך: בלילה שקדם לפגישה, המלאך לימד את יוסף שישים ותשע שפות וכך, הצליח להתקדם מדרגה אחר מדרגה עד שהגיע לעמוד לפני כיסא פרעה. כאשר יוסף עומד לפני פרעה הוא מדבר איתו בעברית אך פרעה אינו מבין את שפתו וחושש שמא יעבירו אותו מכיסאו (שכן יוסף גילה ידע יותר משל פרעה). "ויאמר פרעה אל יוסף... רק הכסא אגדל ממך, 'ויאמר- אמירה רכה' כלשון האוה"ח הקדוש. פרעה מבקש מיוסף לא לגלות את הסוד ובתמורה לכך הוא ממנה אותו להיות שליט על מצרים.
התורה מספרת לנו שיוסף מסייר במצרים בכדי להכינה לשבע שנות הרעב. המדרש מספר שלכל מקום שיוסף היה מגיע נשים היו זורקות עליו תכשיטים ומתנות, בכדי שייתן בהן את עיניו ויישא אותן לאישה. אך יוסף כידוע, שומר על עיניו "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" (וכמו כן בפרשת וישב שכל האימהות מגיעות ראשונות ואח"כ ילדיהן ואילו אצל רחל כתוב "ואחר ניגש יוסף ורחל וישתחוו", אמר יוסף שמא ייתן רשע זה את עינו באימי ולכן עמד לפניה וזכה בברכתו). ממשיך המדרש ומספר לנו שגם אוסנת יצאה החוצה כדי לחזות ביוסף אך בניגוד לשאר המצריות שלהן יש תכשיטים ומתנות- לה אין דבר לתת ליוסף ולכן היא זורקת אליו את טס הזהב שלה. יוסף מבחין בטס ובכתוב עליו ומבין את פירוש המילים שמשמעותן היא שאסנת הינה מזרעו של יעקב אבינו. הוא שואל אותה האם היא יודעת מה כתוב בטס ומאיפה היא מגיעה והיא מספרת לו שהיא נמצאת במצרים מאז היותה תינוקת ושאיש לא ידע מעולם לפרש לה מה כתוב. יוסף מקריא לה את מה שכתוב על הטס בעברית (כמובן שזו הפעם הראשונה שהיא נחשפת לשפה זו, הרי מעולם לא שמעה את השפה העברית) וסוף טוב- הוא נושא אותה לאשה ונולדים לו ממנה מנשה ואפרים.
וכך, סיפור חיים ארוך, מקופל בתוך פסוק אחד אותו אנו קוראים מידי יום חמישי מבלי לשים לב אולי לפרטים: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים" - כאשר יוסף מתגלגל למצרים וממונה בסופו של דבר לשליט, "שפת לא ידעתי אשמע" - אותה השפה שהייתה כתובה על הטס של אסנת ואיש מחכמי מצרים לא ידע לפרש לה - היא שומעת אותה בפעם הראשונה מיוסף.
מי ייתן ונזכה תמיד לתת את דעתנו לפרטים הקטנים בכמות והחשובים באיכות.
הכותבת היא מחנכת ורכזת חינוך מיוחד בבית מדרש תיכוני אור תורה אריאל ע"ש יעקב ספירשטיין מבית רשת אור תורה סטון