באשר שאלתני, האם מותר להתייחד עם החשוד על משכב זכור?
בתורה נאמר (ויקרא יח, כב): "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא. אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה, כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם", וכן הובא בשנית (ויקרא כ, יג): "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם, מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (סקילה. והכי נאמר גם במסכת נדה יג, ב: "משכב זכור בני סקילה נינהו).
המדרש בילקוט שמעוני(שמואל ב כב, סי' קנח) דן על מה הזועות באות לעולם "רב הונא אמר על משכב זכור". וע"ע בספרי (פרשת האזינו פיסקא שיח): "בתועבות יכעיסוהו זה משכב זכור". וכן מצינו במסכת סנהדרין (פב, א): "ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים זה משכב זכור" (וע"ע בר"ן נדרים נא, א דתועבה מיירי לגבי משכב זכור). ואומרת הגמרא במסכת סוכה (כט, א)דזה אחד מארבעה דברים שחמה לוקה. וע"ע בספר החינוך (מצוה רט).
המשנה במסכת קידושין (פב, א) אומרת: "לא ילמד אדם רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים רבי אלעזר אומר אף מי שאין לו אשה לא ילמד סופרים ר' יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ולא יישנו שני רווקין בטלית אחת וחכמים מתירים", ואומרת הגמרא "מאי טעמא אילימא משום ינוקי והתניא אמרו לו לר' יהודה לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה". וביאר רש"י: "לא יישנו שני רווקים בטלית אחת. שלא יבואו לידי משכב זכור: וחכמים מתירין. שלא נחשדו במשכב זכור ובהמה". יוצא דנחלקו חכמים ורבי יהודה, האם ישראל חשודים על משכב זכור, ונפסק כחמים דלא נחשדו.
למרות זאת גדולי החכמים היו מחמירין על עצמן גם בזה (עיין תוספות יום טוב זבים ד, א)וע"ע בכלבו (עה).
רש"י (עבודה זרה טו, ב) כתב: "אין מוסרין בהמה לרועה עובד כוכבים. משום רביעה: ואין מתייחדין עמהם. שחשוד על שפיכות דמים: ואין מוסרין להם תינוק. דמשכי ליה למינות ועוד משום משכב זכור והן מוזהרין עליו". ומשמע דקיים איסור ייחוד במי שחשוד על משכב זכור (ע"ע בתוספות רי"ד פסחים נא, א).
בגמרא במסכת שבת (קמט, ב) מובא כי אין לעמוד בביתו של אדם החשוד על משכב זכור, וזו לשון הגמרא: "בשעה שבקש אותו רשע (נבוכדנצר) לעשות לאותו צדיק(חזקיה) כך... אמר רבה בר רב הונא מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות לידע איזה בן יומו של משכב זכור וכתיב כל מלכי גוים כולם וגו' אמר רבי יוחנן שנחו ממשכב זכור וא"ר יוחנן כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה שנאמר נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה מכלל דעד השתא לא הוה רנה ואמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן אסור לעמוד בביתו של אותו רשע" (וכתב רש"י בנבוכדנצר משתעי שהיה מטיל משכב זכור על המלכים).
בגמרא בברכות (מג, ב) מצינו דאסור לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם, ואומר שם רבי יוחנן דזה "במקום שחשודים על משכב זכור", וכן כתב הרמב"ם בהלכות דעות (ה, ט): "מפני החשד" (ועיין בבעל עבודת המלך שציין דהרמב"ם רומז לכך). אולם בעל אוצר המלך ביאר דהרמב"ם דחה את דברי רבי יוחנן משום שלא נחשדו ישראל על משכב זכור (ולפי"ז איסור הבושם הוא משום החשד על זנות עם נשים). וכן נראה לומר, דהרי כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (כב, ב): "לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה לפיכך אין אסור להתייחד עמהן ואם נתרחק אפילו מייחוד זכור ובהמה הרי זה משובח וגדולי החכמים היו מרחיקין... ".
נראה דפשוט מדבריו דהיכא שיש אדם החשוד על כך צריך להימנע מלהתייחד עמו, אלא דאין ישראל חשודין על כך. אולם לצערנו הרב דהיום אנשים לא בושים ר"ל לומר בפרהסיא דהם עושים תועבה של משכב זכור, ברור דמי שאומר זאת, הוא כבר מעבר לחשוד, ויהא אסור להתייחד עמו [ומצינו (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כב, ה) לגבי תינוק שמפורש נפסק שאין למוסרו לכותי ללמדו ספר או אומנות מפני שהם חשודים על משכב זכור].
הטור (אבן העזר כד) נקט כפשט דברי חכמים (בקידושין)ש"ישראל לא נחשדו על משכב זכור... לפיכך מותר להתייחד עמהן והמחמיר עצמו שלא להתייחד אפילו עם בהמה ולא עם אביו ה"ז משובח. העכו"ם חשודים על הכל... ". וע"ע בשל"ה (שער האותיות ד"ה 'גרסינן').
בערוך השלחן (אבן-העזר כד, ו) בהתייחסו לזה כתב, בהאי לישנא: "בזכור ובבהמה אין איסור להתייחד עמהם דלא נחשדו ישראל על כך על משכב זכור ועל הבהמה, אמנם אם נתרחק אפילו מיחוד זכר ובהמה ה"ז משובח וגדולי החכמים היו מרחיקין הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה. ובמקומות שרבו הפרוצים בזה יש ליזהר ולהתרחק מיחוד עמהם. ובמדינתנו אין זה רק ממידת חסידות". וכן כתב עיין בחכמת אדם (קכו, יד): "מכל מקום במדינה שרבו הפרצים יש להתרחק מלהתיחד עם הזכר ודוקא יחוד בעלמא, אבל לשכב יחד צריך להתרחק בכל מקום... ויש למחות ביד העושין כן".
וראיתי דלגבי שינה של שני גברים (וכן בעניין משכב זכור) שכתב בשולחן ערוך המקוצר (אבן-העזר א, רד הערה סג): "פשוט שבזמנינו אין להקל כידוע ליודעים". אולם הדגיש כי "אין איסור שיתייחדו, כי לא נחשדו ישראל על האיסור המכוער הלז. אך במקומות שרבו בהם הפרוצים בעוון זה, צריך להתרחק מלהתייחד עם זכר, ופרטי דיניו כמו באיסור ייחוד עם אשה" (וע"ע בכף החיים אורח-חיים רמ, סקכ"ה). וע"ע באוצר הפוסקים (כד אות ג, סק"ב), בשו"ת אדרת תפארת (ו, קיב-קיג)ובספר גן נעול (הלכות ייחוד ב, טו. ובפתח-הגן הערה 48 והערה 51).
הפלא יועץ(ערך זנות) כתב דזה מצוי אצל רווקים או בחורים. וציין כי זה בא אי מחמת חסרון ידיעה שבה, כי רבה. ואי מחמת ריעים רעים, שעושים מעשה תעתועים. וחיובא רמיא להזהיר גדולים על הקטנים, ולהודיעם חומר הדברים. עד שיחרדו בנים ויאחזמו רעד, ובזה ידבק בה' עדי עד. ואין ראוי לסמוך על אמונתם, כי יש בנים לא אמון בם, ואין תוכם כברם. לכן בכל עיר ועיר צריך להעמיד שומרים על הנערים, והרב על התלמידים ואב לבנים, יעמדו על המשמר סלה, ובפרט באישון לילה ואפילה, לבל יעשו עולה, כי זו רעה חולה וטומאה גדולה, וגורם רעה לעצמו ולכל הקהילה. והשמירה והתוכחה מביאין גאולה, וריווח והצלה. וראוי לעשות גדר ומשמרת למשמרת, לבל ניכשל בזאת העבירה הגדולה. עכתו"ד.
עוד בעניין זה עיין בחסד לאלפים (ג אות ט), בספר רוח חיים1 (לרב פלאג'י, אבן-העזר כד, סק"א), באוצר הפוסקים (סי' כד דף קיט, א אות ב), בשו"ת תשובה כהלכה (אבן-העזר לט) ובשו"ת נזר כהן (אבן-העזר ה עמוד רט). וע"ע במכתב שכתב בשו"ת אגרות משה (אורח חיים ד, קטו) לבחור שנפל בחטא זה.
העולה לדינא:סתם איש מותר להתייחד עמו ואין הוא חשוד על משכב זכור, אלא א"כ נמצאים בסביבה בה נמצאים הרבה אנשים פרוצים. אולם, אדם אשר אומר בפירוש שהוא חוטא בדבר זה של משכב זכור ר"ל (ואינו בוש מזה), אסור לאיש להתייחד עמו. וה' ירחם על עמו ויערה עלינו רוח טהרה ממרום ללכת בדרך התורה והאמת לבלי לנטות ימין ושמאל.
הכותב הוא מחבר הספר שו"ת אבני דרך
1 ודבריו הובאו גם בשו"ת אדרת תפארת (ו, קיב) ד"היכן שמצינו שנכשל במשכב זכור אין מניחים לו כלל להתייחד עוד עם זכר".