בשבת שעברה התחילו רוב קהילות ישראל לקרוא את פרקי אבות. יש הקוראים כל שבת בין פסח לעצרת, יש הקוראים כל הקיץ, מנהגים ממנהגים שונים. נקודה מרכזית במשנה הראשונה: משה קבל תורה ... ומסרה ... . וכך בהמשך. תורה היא דבר שמקבלים ושמוסרים.
בהמשך רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, ... וְהַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. ... (אבות ב, יב). אם אביך, סבך וכו' היו תלמידי חכמים, זה לא מבטיח שאתה תהיה תלמיד חכם. אתה חייב לעשות מאמץ וללמוד. התורה איננה בנויה לאוטודידקטים, היא ניתנת לקבלה ומסירה. "ותן בלבנו בינה ... ללמוד וללמד" (תפילת שחרית, ברכה שניה לפני קריאת שמע). את התורה מקבלים, דהיינו לומדים, מהדור הקודם. ומלמדים אותה, דהיינו מוסרים, לדור הבא. זה ענינו של ליל פסח עם המצווה של "והגדת לבנך", ואלה חיינו.
פרשתנו מתחילה ב "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ..." (ויקרא כא, א). ורש"י במקום מעיר: "אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים". למדת ונהיית גדול, תדאג עכשיו לקטנים. רבי ישמעאל אומר: "הלומד תורה על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד" (אבות ד, ה), וברור שאז גם עוברים לשלב הבא: והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. אז רבותי קדימה, ללמוד, ללמד, לכתוב ולהפיץ את דבר ה'. כי היא חיינו ואורך ימינו.
הכותב הוא ראש הקתדרה למחקר במתמטיקה, תורה וחינוך והנשיא לשעבר של המרכז האקדמי לב