פורום סדנת שירה - כיפה - איך כותבים שיר - חלק א´

פורום סדנת שירה

איך כותבים שיר - חלק א´

מאת: ניק בלי ראש מתאריך4/28/2008 11:52:00 PM

אז... איך כותבים שיר?
חלק א´.


כשאנו באים לכתוב שיר, אנו צריכים יותר מאוסף מלים כדי להפוך קטע לשיר. שיר אינו אוסף משפטים אקראי, גם לא אם הוא כתוב בלשון גבוהה, שיר צריך להכיל בתוכו רעיון. וכשמדברים על רעיון, זה יכול להיות רעיון בפן הטכני של השיר, כמו גם רעיון בפן התוכני, כלומר התוכן של השיר.

נגדיר לרגע את המושגים, ברשותכם. כל שיר מורכב ממילים ומשפטים, וממה שהמשפטים האלו מביעים. אם כן, רעיון בפן הטכני של השיר הוא להגדיר משהו בתור שיר או ליצור מהמילים תחושה מוכרת. אפשר, דרך משל, לקחת את המילים הפשוטות: "קניתי לחם וחלב במכולת" ולהגדיר אותם כשיר, אבל אין זה מספק. משוררים פוסט מודרניים בשירה העברית, כדוגמת אהרון שבתאי, עושים את זה. אבל רעיון החידוש שכאן הולך ופג במהירות. מספיקה חזרה אחת על ההפתעה בהגדרת משפט כשיר כדי להפוך את השורה הזו משיר מקורי לערימת הבלים. עזבו את זה. (עוד על השירים האלה וצורת כתיבתם יבוא בפרקים הבאים של "איך לכתוב שיר", השארו עימנו!)



מה שכן אפשר לעשות, זה להשתמש במילים לא קשורות כדי להגדיר משהו.
לזה קוראים "מטאפורה", "השאלה", דימוי וכו´, וניגע במושגים האלה בהמשך.

רעיון בפן התוכני של השיר הוא רעיון חדש, אמירה חדשה אל העולם, משהו שאף אחד לא חשב לפניכם, או שחשב אבל לא הצליח להגדיר במדויק. הרבה אנשים, לדוגמא, חשו זעזוע כשראו שבני אדם מסוגלים להתדרדר למצב בו היו הנאצים בשואה, אבל רק דן פגיס הצליח להמשיל את זה באופן מדויק, ולכתוב את ´כתוב בעפרון בקרון החתום´. ("כאן במשלוח הזה / אני חוה / עם הבל בני / אם תראו את בני הגדול / קין בן אדם / תגידו לו שאני" ) זה רעיון תוכני. הוא חייב להיות מקורי משלכם.

כמובן שהמושגים האלו – טכניקה ותוכן - חופפים במובנים רבים, וקשה לכתוב אמירה חדשה בלי להשתמש במטאפורה מקורית. למרות זאת, אלו שני דברים נפרדים לגמרי. אפשר להשתמש בצירוף של מטאפורות שחוקות כדי להגדיר משהו חדש.

כשאתם באים לכתוב שיר, חשבו שניה:
מהו הרעיון שאני עומד לומר? במה הוא מקורי? גם לומר משהו בפשטות וישירות זה יכול להיות מקורי. לא חייבים להתחבא מאחורי קירות של דימויים בשביל לומר משהו. בכל מקרה, כלל ראשון וחשוב מאוד:
או שתאמרו משהו לא בנאלי,
או שתגעו בְּנושא שהוא אמנם בנאלי, אך בצורה לא בנאלית.


הבנתם? יופי, נתקדם לשלב הבא.

מה הופך שיר למה שהוא? איך הופכים את השורה ´קניתי לחם וחלב במכולת´ לשיר?
אין כאן אמירה חדשה, אין כאן מקוריות בביצוע. מה עושים? או, אפילו יותר טוב: מכירים את הצירוף הנדוש: "אני אוהב אותך"? איך הופכים את זה למשהו מקורי וחדיש, ובכל זאת שומרים על האמירה המקורית? הרעיון הוא לשחק בפן הטכני של השיר. אם אתם מחפשים איך מוצאים את הרעיון – עברו לחלק השני, זה מופיע שם.

אז סיכמנו על המשפט "אני אוהב אותך"? כי אנחנו עומדים עכשיו מול שאלות הרות גורל, או כיווני חשיבה מחודשים, תקראו לזה איך שבא לכם.
לדוגמא: למה אני אוהב אותך? איך אני אוהב אותך? מתי אני אוהב אותך? כמה אני אוהב אותך? הבנתם את הרעיון. נכון, אנחנו לוקחים את המשפט ובאמצעות מילות שאלה מחפשים לאן להתפתח.
אנחנו, נניח, בוחרים את הכיוון "מתי אני אוהב אותך". מתי, באמת? הממ… נניח, כשאת מחייכת. נניח עוד, כשאת מהורהרת. וגם, אֶה, בבוקר. (יש כאן גם תיאורים שתלויים בזמן וגם כאלו שתלויים בהתרחשות, שימו לב.) עכשיו אנחנו כותבים את זה:
"אני אוהב אותך כשאת מחייכת
וכשאת מהורהרת
ובבוקר".

אבל השורות האלו קצת מבלבלות, כי אין כאן שום קשר בין שלוש השורות. בואו נחשוב שניה, איזה קשר יכול להיות? חוץ מהמושא, שהוא "את". מה גורם לי לאהוב אותך בשלושת ההזדמנויות הללו? לא,לא להתעצל, לכתוב!
"אני אוהב אותך כשאת מחייכת,
כי החיוך שלך כל כך יפה.
וכשאת מהורהרת,
כי יש לך מבט חולמני כזה בעיניים.
ובבוקר,
כי אז הכל רענן כל כך, וגם את."

אוקיי, הגענו לאיפשהו. הבוקר רענן כל כך (זה טבעם של הבקרים, בעצם) וגם את, יש לך יופי של צחוק ומבט חולמני בעיניים. הי, רגע, יש לי קשר! בבוקר, כשאת רעננה, את צוחקת ויש לך מבט חולמני בעיניים, כי הרגע התעוררת מהשינה. יפה, מצאנו קשר, אבל עדיין לא התקדמנו לשום מקום, כי זו עדיין בנאליות.
עכשיו בואו נלך שלב הלאה – לדימוי. ככה קוראים למה שאנחנו עושים כשאנחנו מדמים משהו אחד למשהו אחר. "ארוך כמו הגלות", "רחב כמו פיל". כמו מה החיוך שלך? כמו מה המבט? החיוך, נניח, הוא כמו אור פתאומי שמאיר את העולם. (היי, בוקר! שמש שמאירה פתאום וכל זה. נזכור את זה להמשך…) המבט הוא כמו האור שבוקע מהתריסים. העפעפיים קצת שמוטות וכל זה… (גם זה בוקר, כמובן, צריך למצוא קשר בין כולם!) עכשיו נסכם לאן הגענו:
"אני אוהב אותך בבוקר,
כשהחיוך שלך מאיר את העולם פתאום.
והמבט שלך,
קצת חולמני,
מבקיע את התריסים"

שמתם לב מה עשינו? העלמנו את השמש ואת האור, ושמנו במקומם את הדברים שדומים להם. במקום לכתוב "המבט שלך הוא כמו האור שמבקיע את התריסים", השמטנו את האור, ונותר לו המבט שדומה לו. עכשיו נפָתֶח גם את זה קצת עם מילות השאלה, ונגיע ל: [בסוגריים המרובעות כתבתי את קיצורי הדרך…]
"בבוקר [את זה כבר אמרנו על ההתחלה, לא?]
כשאת מתעוררת, [זה בגלל ה´חולמני´, כי היא הרגע התעוררה]
והמבט החולמני שלך בוקע את התריסים.
כשחיוך הססן [כמו השמש, שעולה לאט לאט. כזה, לא בטוחה שהיא עושה טוב, לא בפתאומיות]
עולה על השפתיים שלך [זה מה שהוא עושה, לא?]
ומאיר את כל העולם,
אני אוהב אותך."

אני חושב שצריך להסביר כאן עוד קצת. מה אנחנו עושים כשאנחנו כותבים ´הססן´? קחו את המילה הזו שניה, תטעמו אותה.
גלגלו אותה על הלשון, מה אתם מרגישים?
משהו שלא בטוח, לא יודע אם מה שהוא עושה זה טוב. שתי סמ"ך כאלו שמחליקות, לא ממש נשמעות, לא בקול או בתקיפות. לעומתן, "יום", נניח, היא מילה תקיפה. אפשר לצעוק אותה, אפשר לומר אותה בבום. את "הססן" לא. תנסו עוד מילים, נניח: ´מתנגן´, אתם שומעים איך כל הפה משתתף במילה הזו, ואיך היא ממש מתנגנת מתוך הפה? מה שקורה כשהמֹח שלכם קורא את המילה ´הססן´. תנסו למצוא עוד מילים כאלו, שממש מרגישות את המסר שלהם (הנה עוד אחת: "פצצה", מתפוצץ בפה, לא?).

עכשיו בואו ונסיים את השיר, ניתן לו כותרת וננקד. הכותרת היא, נדמה לי, "אני אוהב אותך בבוקר". קצר וקולע, כמו דריק שארפ.
איך מסיימים? סוגרים את כל הדילוגים שעשינו ומסבירים את מה שצריך.

"
אני אוהב אותך בבוקר

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ בַּבּוֹקֶר.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ כְּשֶׁאַת מִתְעוֹרֵרֶת
וְהַמָבָּט הַחוֹלְמָנִי שֶׁל הַהִרְהוּר שֶלָךְ
בּוֹקֵע אֶת הַתְּרִיסִים.
כְּשֶׁחִיוּךְ הַסְסַן עוֹלֶה עַל
הַשְׂפָתַיִים שֶׁלַךְ הַרְטוּבוֹת מְטַל,
וּמְאִיר אֶת הַאָרֶץ.
בּוֹקֶר טוֹב!
"
לזה אפשר בהחלט לקרוא שיר, אבל יש כאן משהו מבאס. קצר, לא ממצה, וסך הכול – לא אומר לנו כלום. בואו נחפש עכשיו משהו שיכול להרחיב את השיר, ועדיין לשמור על הרעיון של "אני אוהב אותך". גם על הבוקר צריך לשמור, וכדאי שיהיה קשר של מילים (מילים דומות) לבית הראשון. יש לנו את ה"רטובות מטל", רטיבות, טל, הנה משהו שאפשר להתקדם ממנו. יש לנו גם שפתיים, תריסים, חולמני, הרהור, התעוררות ובוקר טוב. יש עוד, אבל כרגע זה נראה לי מספיק. אז מה אומר לכם בוקר? תזרקו מילים, יאללה. קורנפלקס, שחרית, זקנה משקה את העציצים שלה. נו, משהו!
בואו נשאל את עצמינו עוד שאלה: איך. איך אני מראה את זה שאני אוהב אותך?
הנה בא הבית השני, פתאום. משום מקום... [הדגשתי את המילים שאספנו]
"
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ בַּבּוֹקֶר,
מְבִיא לַךְ קוֹרֵנְפְלֶקְס כְּשֶׁהַרֶגַע הִתְעוֹרַרְת.
תְּרִיס נִפְתַח, הִרְהוּר חוֹלֵף, עֲצִיץ דּוֹלֶף,
שֶׁמֵש קְטָנָה עוֹשָׂה אֶת דַּרְכָּה אֶל שְׂפָתַיִיךְ.
כִּמְעַט חַלוֹם.
"

זה היה קצת מהיר, יש להודות. מה הלך כאן? בעצם אספנו את כל המילים מקודם והוספנו להן פעולות. את הקורנפלקס מביאים, התריס נפתח, מוסיפים עוד איזה חרוז קצר, אם יש, בשביל המִקְצָב של השיר. הקורנפלקס הוא צהוב כמו שמש ולכן הוא מגיע לשפתיים – והנה עוד בית. מה הקשר לחלום? אין קשר. סתם, מכניסים עוד מילה. כל האירוע נראה כמו חלום, whatever. עכשיו רק צריך לסכם את הכל. איך מסכמים? פשוט, מה היה המשפט שרצינו לומר? "אני אוהב אותך". פשוט נגיד שאני אוהב אותך כל היום, ולא רק בבוקר. ממש קצר:

"
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ בַּבּוֹקֶר.
אָבַל בְּעֶצֶם
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ מְאוֹד
בְּכָל הַיוֹם.
"

יופי, הידד! יש לנו שיר!

אני אוהב אותך בבוקר

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ בַּבּוֹקֶר.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ כְּשֶׁאַת מִתְעוֹרֵרֶת
וְהַמָבָּט הַחוֹלְמָנִי שֶׁל הַהִרְהוּר שֶלָךְ
בּוֹקֵע אֶת הַתְּרִיסִים.
כְּשֶׁחִיוּךְ הַסְסַן עוֹלֶה עַל
הַשְׂפָתַיִים שֶׁלַךְ, הַרְטוּבוֹת מְטַל,
וּמְאִיר אֶת הַאָרֶץ.
בּוֹקֶר טוֹב!

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ בַּבּוֹקֶר,
מְבִיא לַךְ קוֹרֵנְפְלֶקְס כְּשֶׁהַרֶגַע הִתְעוֹרַרְת.
תְּרִיס נִפְתַח, הִרְהוּר חוֹלֵף, עֲצִיץ דּוֹלֶף,
שֶׁמֵש קְטָנָה עוֹשָׂה אֶת דַּרְכָּה אֶל שְׂפָתַיִיךְ.
כִּמְעַט חַלוֹם.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ בַּבּוֹקֶר.
אָבַל בְּעֶצֶם
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ מְאוֹד
בְּכָל הַיוֹם.


כשחושבים על זה לעומק, חסרים כאן כמה שלבים. איך הגעתי לטל על שפתותיה? מה גרם לי לחרוז את הסיום של שני הבתים האחרונים? על כל זאת ועוד - בחלק ב´. לא, לא בשלב ב´. בחלק ב´.
--------------------------------------------
שלב ב

זה היה השלב הראשון. הטכני. אבל איך מוצאים רעיון כן מקורי?

לזה אין פתרון טכני פשוט כמו שהיה מקודם, כי אנחנו יותר מתקדמים, פחות פרקטיים וקצת יותר מרחפים. הדרכים היחידות שאפשר להיעזר בהן, הן אסוציאציות וחיפוש תמידי.
אתם רואים משהו ורוצים לכתוב עליו שיר, אבל עם רעיון מקורי. תתחילו לזרוק עליו אסוציאציות, או לקשר אותו למשהו לא קשור. אתם רואים קשר בין חתונה וחתול? (חוץ מזה ששניהם מתחילים בחי"ת, זה לא נחשב.) גם אני לא... תחפשו, תחשבו מה זה מזכיר לכם, איך אפשר להגדיר את האירוע, או את התחושה, באמצעות משהו דומה. מצאתם? מעולה! עלו למעלה, לחלק הטכני ותתחילו לעבור שלב אחר שלב. יאללה!

בהצלחה!
+|
המשך יבוא.

אזהרת ספויילר! בחלק הבא נלמד מושגים בסיסים, על סגנונות נוספים של שירים, על איך מפתחים רעיון לשיר, על יצירת תחושה, תפודים וברווזים עם רגליים. חכו חכו!
------------------------------------------
הערה חשובה קצת הרבה: מכיון שקצת מוזר לי להסביר איך כותבים שיר, חשוב לי להדגיש שכל מה שנכתב כאן לא הופך את הכותב למשורר. זה כמו ההבדל בין הסבר איך לצייר ובין להיות צייר, או בין רמברדנט לסטאז´רים שלו.
או בקיצור: אפשר ללמד אדם איך לאפות עוגה, אי אפשר ללמד אותו איך לקשט אותה ולשים את הדובדבן הזה למעלה.

שלח מסר למחבר ההודעה הדפס הודעה שלח לחבר שמור