שאלה
שלום רב,
רציתי לשאול שאלה הנוגעת לתחילת קיום האדם, בעצם לבריאת האדם.
לפי היהדות, האדם נברא בערך לפני 5777 שנים אם ספרתי נכון, אך אני שומע המון פעמים בתכניות מדע כאלה ואחרות שמדענים וארכאולוגים כבר מדברים בביטחון על קיומם של בני אדם בכדור הארץ גם לפני 10,000 שנים ואולי אפילו יותר, כך שהייתי רוצה לדעת כיצד זה מתיישב עם היהדות, שכן נראה שהמדענים והארכאולוגים לא משקרים ונראים בטוחים באמירתם, שכן היא גם כללה חקר רב של נושאים אלה וגם מספר רב של אנשים בתחומם טוענים כך, ולכן נראה שיש טעם בטענותיהם.
על כן, אשמח לדעת איך היהדות מתיישבת עם טענות אלה, תודה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
לשואל שלום,
אכן עלינו להתייחס ברצינות למדע בכלל ולמחקרים בפרט.
בתוכן שאלתך אין סתירה כלל.
לתורה יש מטרה אחת מרכזית והיא: [מוסריות]. התורה אינה ספר היסטוריה, ולא תיעוד המאורעות, אלא עיסוק במוסר ובאידיאליות. גם הסיפורים המופיעים בתורה מטרתם לימוד מוסר והכוונה.
משום שכך, התורה מתחילה את קורות האנושות מרגע שהאדם הוא בעל [תבונה] ותודעה.
סביר להניח שאכל היו בני אדם ברמות שונות של התפתחות במהל השנים, אבל לפני 5777 שנים (ספרת נכון!) נוצר האדם בעל תודעה מוסרית, וזה מה שמבדיל אותו מן הבהמות. "ויהי האדם לנפש חיה", עכשיו אפשר להתחיל את ההיסטוריה ולפעול לתיקון.
לכן אין סתירה, אלא שצריך להבין שתכלית התורה מוסר ולא סיפור קורות העולם.