שאלה
אם בורא כל העולמים הכניס אותנו למצרים והביא אותנו למצב בו היינו נתונים בעבדות קשה רבות בשנים ולאחר מכן הוא עשה ניסים ונפלאות והוציא אותנו משם מעבדות לחרות מה פתאום שנצטרך להודות לו כ"כ על זה ולספר בשבחו ובניסים שעשה לנו? משל למה הדבר דומה אם המשטרה תעצור מישהו ותכלא אותו זמן ממושך עד שהוא לא יזכור ובניו שיוולדו לו שם כלל לא יכירו מציאות אחרת. לאחר מכן הוא ישוחרר ויראה עולם שמש ירח וכוכבים וכו´ האם מגיע תודה למשטרה על כך? או בעיטה לשוטר שהכניס אותו לשם! להבדיל אלף אלפי הבדלות ללא דמיון כלל.
תשובה
שלום
כיוון שאתה צודק, אזי חייבים לומר שגם השבר עצמו הוא ערך, ולא רק אמצעי לגאולה.
וכיוון שכך, אנו מודים לד´ גם על השבר והגלות, בפני עצמם.
מטעם זה אנו מסיימים במרור ולא פותחים בו- פסח מצה ומרור. אף שכרונולוגית היה ראוי שמרור יהיה תחילה ואח"כ פסח ומצה שהם הגאולה.
אלא שהמרור ניצב בזכות עצמו כערך, ואינו מקבל ערכו רק בזמן הגאולה. ולכן הוא חותם, כעומד בפני עצמו ולא כסיעתא למצה הבאה אחריו.
מהו הערך שבמרור ובעצם הגלות? ערכם בכפליים-
הערך הוא גילוי המילתא בפני כל העולם, שעם ישראל בגלותו ציפה לגאולתו ולא התבולל, לא שינו שמם ולבושם ולשונם, וציפה לבוא הגואל כפי הסימנים שמסר להם יוסף.
וזהו עניין אודך ד´ כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני. עצם הגלות והשבר בעמידתם של ישראל בפני ד´, ובייחוד הנשים שבהם שלא חטאו במצאים, תחת התפוח עוררתיך, זהו קידוש ד´ גדול מאד.
בנוסף, הגלות מקבלת ערכה כביטול הצורה הקודמת של משפחת בני יעקב, וקבלת צורה חדשה של אומה. ביטול מהות יכולה להיות רק בגלות ובמרורות. כך אז וכך בגלות האחרונה, עד שנתבטלה הצורה העקומה שנתבססה בישראל בימי בית ראשון בשל חטאת הקהל ועיוות המלוכה והמקדש.
כל טוב