בעיות בתוך צוות ההדרכה

לק"י

אהלן אחי!
דבר ראשון סחטיין עליך על ההדרכה. זה לא פשוט (וזה נכון גם לגבי המגשימים).
לקחת אחריות ולהוביל זה דבר שאין כמוהו, וכמו כל דבר - יש ידע וכלים שניתנים מראש אבל אין כמו המציאות, הניסיון וההתנסות שנותנים לנו לצמוח עוד ועוד כמנהיגים ומובילים בצורה יחידני (כשפועלים לבד) ובוודאי שבתוך צוות.
נכון, זה נהיה מורכב כשזה צוות שמורכב משני צוותים, אבל זה בעצ כבר נוגע בשאלה שלך, אז בא ניגש לעניינים ונניח כמה נקודות הנחה.

[נקודות הנחה ראשונה - זוויות]
לכל אחד יש זווית ראיה, שהיא לגיטימית.
את מרגישים שצוות הבנות לא רוצה להתקדם ולקדם, ומבחינת ההסתכלות של צוות הבנים ומה שהגדרתם לעצמכם כמטרה לקידום הסניף - הבנות לא שם.
ייתכן, וזה לא מחייב שהבנות מרגישות אותו דבר, שלהן יש יעדים ומטרות להתקדם ולקדם את הסניף, אבל צוות הבנים ממש לא שם.
למה זה קורה?
זווית הראיה של כל אחד, היעדים שנקבעו והדרך אליהם שונה.
לכן, חשוב מאוד לזכור את זה וכך שיש זוויות ראיה שונות.
אני מאמין שעצה 2 (למטה) תעזור כדי לגשר על הפערים וליצור את החיבור (עצה 4), בתנאי שרוצי לפעול כצוות ממש (עצה 3).
אז אולי נתקדם משם למשהו שחשוב לא פחות.

[פרק המניח]
יש כמה סיבות למה מדריכים ומדריכות בוחרים ובוחרות להיכנס להדרכה. חלק מהסיבות אולי אישיות (שזה לא מחייב שזה אנוכי) וחלק אלטרואיסטי (מה שאומר זולתנות- בשביל האחר).
אני מניח בצד את הסיבות האישיות ורוצה להאמין שכשמסתכלים בחלק הזולתני, בשביל הכלל, זה בשביל לעשות טוב - במקרה זה להתקדם ולקדם את הסניף.
אני יודע שכרגע אתם לא מרגישים ככה, אבל בשביל זה נכנסו לפסקא הזאת מתוך העצה השניה (והפסקא הזו תכל´ס עוזרת לנו להשיג את העין הטובה גם כן).

[סליחה?]
כל זה אולי מסביר למה הבנות נסערות.
הן רואות את עצמן, ובצד, כחלק בלתי נפרד מהצוות שרוצה להתקדם ולקדם את הסניף. הן גם באו בשביל לתת ולתרום. להן גם כן יש יעדין ומטרות ואולי גם הן חשבו איך להשיג אותם.
הענין הוא שעכשיו הן מרגישות נחותות, פחות מהבנים שלקחו לעצמם את מושכות הסניף ובטוחים שהם האחראיים הבלעדיים לסניף.
כן קצת הייתי קשה עם התיאור, אבל זה אולי מה שעבר להן בראש.
מה עושים במצב כזה?
ייתכן והן באמת לא רוצות לקדם את הסניף, אין להן דרך או מטרה והן רק שם בשביל הכיף וכל מה שנופל תחת הקטגוריה של הסיבות האישיות למה הן נכנסו להדרכה.
עם כל זה, הן נפגעו אז אני חושב שהדבר הכי חשוב, גם אם אתם צודקים ולא הן, זה לבקש סליחה (עצה 5).
הסליחה היא על זה שהן נפגעו, ואני בטוח שלא רציתם בזה.
במצב כזה, הן אולי ירגשו שיש אוזן קשבת וישפכו עליכם את מלוא כעסן.
אם זה יקרה, תהיו סבלניים וסלחניים. תנו להן לפרוק. תהיו קשובים ואל תענו!
זה בעצמו יוריד את המתח שיש כי הן ירגישו שאתם מוכנים להקשיב למה שהן חוות. עם זה משנה את האווירה ויכול ליצור את היכולת לדבר ולהתקדם (עצה 6)

אז עכשיו ננסה לתמצת את העצות:
[עצות]
1. לקרוא שוב את התשובה, כי ממנו עולים עצות שהם לא שחור על גבי לבן וירטואלי.
2. עין טובה - לדון לכף זכות (זה גם עוזר לקרב את הלבבות כדי לרצות לשתף פעולה כי האווירה היא חיובית ולא שלילית).
3. לפעול כצוות. זה חשוב, הגם שיש צוותים (בנים ובנות) בתוך הצוות.
4. לפעול כצוות משותף ולקבוע יעדים כלליים לסניף שמתוכם יגזרו היעדים של הבנים לבנים ושל הבנות לבנות, וגם של הקבוצות השונות והגרעינים השונים.
5. להיות סלחניים ולבקש סליחה.
6. הסקת מסקנות ממה שקרה - חשוב מאוד בשביל ללמוד להבא. ועוד יותר חשוב שזה יהיה מתוך חיוביות ומחשבה צוותית.

אני יודע שיש עוד מלא מה להרחיב ועוד לא מעט עצות שיש ואתה מוזמן לכתוב ולבקש, על זה או על נושאים אחרים.
תעדכן אם זה עזר,
נתנאל
netanelweil@gmail.com