שאלה
שלום רב,
ראשית תודה על כל העזרה כאן באתר , כיף שיש למי לפנות בכל השאלות הקשות האלה:)
אני בת ...., מורה מתחילה ל....- תחום אהוב וקרוב לליבי . תמיד הייתי בחורה מאמינה, ובשש-שבע השנים האחרונות חלה אצלי התחזקות מסויימת... אימצתי כל מיני מצוות, למדתי והעמקתי בדת ואין ספק שהאמונה מלווה אותי בכל דבר בחיי. אציין שכל הסביבה שלי חילונית, אינני שומרת שבת ואני די יוצאת דופן בקרב חבריי ומשפחתי בעניין הזה ..) כמו כן, בשנים האחרונות הייתי עסוקה גם בחיפושים אחר בן זוג מאמין, בעל אורח חיים דומה לשלי ושיחד נוכל להתחזק . בראשי תמיד הייתה תבנית מאוד ספציפית לאיך בן הזוג שלי אמור להתנהג ולהיראות אבל כמו שנאמר - "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" , מצאתי את עצמי יוצאת עם אנשים דתיים ומסורתיים ליברלים אבל אף אחד מהם לא "התאים" לתבנית שיצרתי לי במוחי . אחרי חיפושים ודייטים רבים ומבאסים , הכרתי בחור טוב לב, מקסים, חכם אבל לא מאמין ... פסלתי אותו מראש והסברתי לו שזה לא יילך בגלל עניין המסורת והוא הפתיע אותי מאוד ואמר שזה לא יהווה מבחינתו מכשול , נתתי צ'אנס כי ראיתי שמדובר בבחור טוב ואכן הוא הוכיח לי מאוד את המסירות שלו אליי והוא מתחשב בי מאוד בענייני הכשרות ועוד.. וזה הפתיע אותי מאוד לטובה .
מפה לשם אנחנו כבר ביחד תשעה חודשים שבתחילתם היו לי הרבה דילמות - הוא עשה הרבה ויתורים למעני ואני גם עשיתי ויתורים למענו , שלמעשה הם בחירות שלי שעשיתי במודע, ומנוגדות לכל נושא האמונה ...לקח לי זמן רב לעשות זאת אבל לבסוף בחרתי וקיימנו יחסים... זה משהו שהוא מאוד רצה וגם אני עם הזמן השתכנעתי שזה נכון...
אני מתקשה להבין למה כל כך קשה לי עם הענייין הזה ...הרי אינני שומרת שבת ואני לא צדיקה גדולה ובאמת משתדלת לעשות מה שאפשר ובעיקר מקפידה על דרך חשיבה אמונית ומעשים טובים בין אדם לחברו ... כל הזמן בהשתדלות ובמודעות אבל לא יכולה לומר שאני דתייה או בדרך לשם. והנה פתאום אני מתבגרת ומוצאת את עצמי עושה בחירות שאינני שלמה איתן . אני מבולבלת מאוד .... מה יותר חשוב? בן זוג מאמין וירא שמיים או בן זוג שבאמת אוהב אותי, מכבד אותי וכיף לי לבלות איתו?
למה ה' שלח לי אותו וגורם לי לעבור את הדרך הזאת ? כל כך שמרתי על עצמי כדי למצוא בן זוג לחיים והנה דברים לא הולכים כמו שחשבתי...
אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון כ
תשובה
שלום וברכה
אני מצטער על העיכוב בתשובה. אני לא מספיק לעשות את כל מה שחשוב, ומעבר לכך – זו שאלה עדינה ורגישה מאוד, שפותחת הרבה מאוד אפשרויות, ואין אנו יודעים בוודאות מה נכון ומה לא נכון.
ובכל זאת – אנסה.
הבה נתחיל מהסוף: בסופו של דבר, התנועה שלנו צריכה להיות תמיד כלפי מעלה – מעלה ביחסים שבין אדם למקום; מעלה ביחסים שבין אדם לחברו; מעלה ביחסים שבין אדם לעצמו.
לאמור: השאלה שתפתח לך את התשובה תהיה האם ביחד איתו את תתקדמי או תסגי לאחור. אם כבני זוג תחליטו ביחד להתקדם – גם ביחסים ביניכם וגם ביחסים שלכם ביחד עם האמונה, התורה, והקב"ה – זו הדרך ללכת בה. אם את מרגישה שזה לוקח אותך למקומות פחות טובים – אז אין טעם של ממש להמשיך בהתקשרות הזו.
לאור זה, תוכלי להסתכל גם על מה שקרה ביניכם בעבר. העובדה שאדם נופל ועושה דברים שהם מנוגדים לדרכו – יכולה לגרום לו לפעמים לנפילה גדולה יותר, אך היא גם יכולה להיות מנוע פנימי של החלטה ללכת בדרך הנכונה והטובה. זו החלטה הנתונה בידייך מעתה והלאה – לקונן על מה שהיה בעבר זו הכרעה שאין בה טעם של ממש; לעומת זאת, להחליט כי לאור דברים שהיו בעבר יש בך יכולת לעשות הרבה דברים טובים לקראת העתיד, וביחד עם בן זוגך לעלות מעלה מעלה.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב