האם אפשר לפנות את עמונה?

שלום

יש לחלק בין ההלכה לבין הכרעת הערכאות, להבדיל.

ההלכה מבהירה שיש מצוות כיבוש א"י בימינו, והיא כוללת הורשת הגוי היושב כאן. הורשת הגויים הגדרתה החלת החוק הישראלי על השטח כהגדרת רמב"ן בשכחת העשין על ספר המצוות ד´- ´שלא נניחנה ביד אומה מן האומות´, וכהכרעת הפת"ש באבה"ע ובאו"ח שהלכה כרמב"ן, וכן פסקו החזו"א ורוב הפוסקים בימינו.
אך גוי פרטי שומר חוק שאינו עובד ע"ז יכול לגור בארץ, תחת שלטון ישראל וכפי שהביא מרן הרב בכמה מקומות, בפולמוס היתר מכירה. וקניינו קניין ושייך לו, ואסור לגזול ממנו.

אך בנידון דנן, ישנן הרבה סיבות הלכתיות למאבק הנחוש והצודק על עמונה, ביחס לבעלות הממונית על הבתים-

א.הלכתית אמנם קיימא לן שקרקע אינה נגזלת גם אם נתייאשו הבעלים (סוכה ל:), ואם גזל שבה לבעלים גם אחרי כמה בעלויות, אך כאן יש ספק על עצם הבעלות ויש למתיישבים חזקת קרקע (כמבואר בפ´ חזקת הבתים בב"ב כט.), והערבים לא מחו שנים רבות.

ב.כלל לא ברור שלערבי יש שטר בעלות כשר הלכתית.

ג.גם אם היה לגוי שטר כשר, יש תקנת השבין שלא הורסים בית שנבנה מעץ גזול אלא משלם לבעלי העץ דמיו.
ואמנם הרמ"א הכריע שאין תקנת השבין בקרקע (עיין חו"מ ש"ס א), אך יש לזה כמה טעמים להתיר כאן-

1. בגוי לרבים מהראשונים ומהאחרונים איסור גניבה הוא מדרבנן, ולכל השיטות טעות הגוי מותרת. אפילו ללא תקנת השבין.
2. לחלק נכבד מהפוסקים אף הטעיית הגוי מותרת, בכוונה.
3. גם למ"ד גניבה וגזל אסורים מהתורה בגוי, השבת הרכוש הוא דרבנן, וספקו לקולא, וודאי מול מוחזק עם טענה.
4. כתב שם בפת"ש שאם לא היה גזל אלא קניין בטעות, אזי יש תקנת השבין גם בקרקעות ולא מחזיר קרקע שבנה בה אלא רק מפצה את הניזוק.

ד. החוק הישראלי מורה כן, וזהו מנהג המדינה בתוך הקו הירוק שאין הורסים בתים שנבנו בתום לב וישבו בהם שנים רבות.

לכן הלכתית פשוט שאסור להרוס את הבתים בעמונה, וודאי לא להסתתר באצטלא של הוגנות כלפי גוי, שהרי יש לתת לו פיצוי (וגם בזה יש להסתפק כאמור) אך לא את הקרקע.
אין להרוס את הבתים בעמונה ולבטל מצוות כיבוש א"י בשל ספק-ספקות דרבנן כשהיהודי מוחזק, וישנה רישעות מכוונת של גוי ערבי המנסה למצמם את יישוב ישראל בבנימין בתירוצים אישיים.

אמנם, ההלכה מכירה גם בהכרעת החוק כדבר חיוני, משני צדדים- מוראה של מלכות, והגדרת המציאות.
לולי החוק, איש את רעהו חיים בלעו, ולכן יש לציית לחוק בדרך כלל. אמנם, כאשר החוק סותר הלכה, אין לציית לו, וכמבואר ברמב"ם הלכות מלכים, ופשוט.

ואמנם מצד הגדרת המציאות, המלכות יכולה לומר שהמציאות היא שהבתים של הערבים בשל מסמכים וכדומה. אך גם במציאות שכזו, גם אם המסמך תקף הלכתית, ההלכה עומדת לאסור הריסתם ולאסור מסירתם לנכרים. אלא לפצות הבעלים בלבד כאמור לעיל.

כיצד נאבקים?
ודאי שיש להיאבק על הבתים, בלי אלימות אך בנחישות של תורה.
אין פתרון כנראה כרגע, אלא לתת לקרחונים להתנגש, תוך שמירה על כללי התנגשות בין אחים- אנו באים בשם התורה והמוסר, אהבת הארץ והציונות. אין מקום לאלימות מילולית או מעשית כלפי אף יהודי. רק התנגדות פסיבית, לא לשתף פעולה עם החטא אלא שיגררו אותנו, ובע"ה בעתיד עוד ילמדו בבתי הספר דורות רבים, כיצד גיבורי ההתיישבות היו דבקים ביושר ובתורה אל מול הבילבול של בית המשפט המושפע מתרבות נכרית.

כל טוב