איחוד זוגי לזוגות חד מיניים

שלום וברכה

הטענה המהותית בדבריך היא שכיוון שאין לנישואין אזרחיים שום מעמד בהלכה – אין בעיה מבחינה הלכתית לקבוע סוג מסוים של הכרה אזרחית, לא הלכתית, בזוגיות להטבי"ת.
פורמלית – אתה צודק.
בד בבד, למי שחשוב כי המדינה האזרחית שלו תבטא את עולמו הרוחני והדתי – הכרה זו מהווה סתירה, כיוון שהוא סובר שחוקי המדינה צריכים לממש את הגדרתה כמדינה יהודית, ובשל העובדה שאין מושג כזה של נישואין חד-מיניים בעולמה של היהדות – גם המדינה היהודית צריכה להימנע מלהכיר בכך. העובדה שבעמים אחרים הכירו בכך אינה מהווה סיבה לאמץ, ואולי אף להפך: היא עשויה לחדד את ההבדל שבין תפיסת הנישואין בעולם הכללי (שהיא ביסודה משפטית) ובין תפיסת הנישואין בעולם היהודי (שהיא קשורה ל"מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין").
זה בסיס ההתנגדות הראשונית. בנוסף לכך, יש סיבות משניות להתנהגות, ובעיקר ההנחה כי הכרה זו גם יוצרת אווירה חברתית המשפיעה על אנשים המתנדנדים ושאינם בטוחים בזהותם המינית, ועל המדינה להישמר מלעשות כך.

אין ביהדות מעמד מיוחד המפלה לרעה ילדים שנולדו מחוץ לנישואין. ממילא, כיוון שהיהדות אינה מכירה בנישואין אלה, היא גם לא מייחסת פסול או פגם לילדים שנולדו מחוץ לנישואין, והם ילדים יהודים לכל דבר.
אם הם אומצו – האימוץ אינו משפיע כלל על מעמדם. מעמדם נקבע לאור ההורים הביולוגיים שלהם.
אם מדובר בפונדקאות – הנושא סבוך הרבה יותר. כאשר שתי הנשים - מקור הביצית והאם הנושאת הן יהודיות – אין פסול בילד, אם כי העובדה שלא יודעים מי אביו היא בעייתית לעתים; כאשר אחת מהם אינה יהודיה – יש מחלוקת גדולה בין פוסקי דורנו באיזה מצב הילד יהודי ובאיזה מצב אמו הגויה היא הקובעת את מעמדו, ולכן (בפועל) יש תביעה לגיור של הילד בשני המצבים האלה גם יחד.


כל טוב ושבת שלום