שאלה
כבוד הרב שלום,
אני פונה אליך היום בנוגע לבעלי.
אנו נשואים 25 שנה עם 3 ילדים. למרות הקשר ההדוק שלנו, לפני 10 שנים גיליתי שבעלי בוגד בי. לקחתי את זה מאד קשה ונכנסתי לדכאון עמוק. הוא התחנן שאשאר איתו ואמר שהוא אוהב רק אותי ושזו מעידה חד פעמית. לא רציתי לאבד אותו, לקח לי כמעט שנתיים עד שהצלחתי שוב לסמוך עליו. לצערי, לפני 3 חודשים גיליתי שוב שהוא בוגד בי. התמוטטתי ואמרתי לו שאני לא מוכנה להמשיך לחיות איתו, דבר שהביא אותו למצב נפשי מאד קריטי. מאד חששתי ממצבו ולכן נתתי לו אפשרות לחזור הביתה. יש לציין שאני אוהבת את בעלי ושכל החיים שלי הייתי קשובה וטובה אליו. אני רק מעניקה לבעלי כל החיים. היום הוא מבטיח לי שזה לא יקרה שוב ושאני האהבה יחידה שלו. אבל אני במצב נפשי לא טוב. יש לי כל הזמן תמונות בראש של האישה יחד איתו ואני מרגישה קנאה וזעם. יש רגעים שאני פוחדת "להשתגע", ההרגשה מאד קשה. אני לא יודעת מה לעשות, איך אפשר להמשיך איתו אחרי מה שקרה?
יש דרך לפי ההלכה להתמודדות עם מצב כזה?
כי אפילו בכיפור לא הצלחתי למחול.
אודה לתשובתך בנושא,
חג שמח!
תשובה
שלום
אני מבין לליבך השבור, ומבקש לחזק את ידייך.
מה שבעלך עשה הוא דבר אסור, פסול, ומגונה מאד. הן כלפי נאמנותו אלייך, הן כלפי רבונו של עולם.
ההחלטה בידייך אם לסלוח לו גם הפעם או לבקש גט. יש טעם בדבר להטיל ספק בעצם היכולת שלו להיות נאמן אלייך גם בעתיד.
אם תבקשי להשאר עימו, עלייך להתנות זאת בטיפול זוגי ממושך, על מנת להגיע ליסוד הבעיה הנוראה הזו.
תוכלו ליצור עימי קשר לשם התקדמות, לכאן או לכאן. בשל המבוכה והערעור בתחום הנפשי שאת חווה, יש צורך במהלך משמעותי. לא מדובר בעניין פשוט וקצר.
אינך חייבת הלכתית למחול לו על מעשיו, עד שיתברר לך שאכן הוא השתנה מן היסוד.
חיזקי ואימצי