מחלוקת בקהילה על בעל תפילה

שלום וברכה וחג שמח

השאלה הזו מאוד מצערת. היא מצערת כמעט על כל מרכיב שבה, והיא כמובן מצערת כתוצאה מכל המכלול שהיא יוצרת. לא זו בלבד, אלא שהיא מעמתת את מקום התפילה שראוי שיהיה מקום של שלום ושל אחדות, עם מה שנראה בעיני חלק מהמתפללים לא כשלום אלא כטיוח ומתן פרס ל"פושע", וכנגד מידת האמת – שאלו העימותים הקשים ביותר.
בשל העובדה שאני לא מכיר את המציאות, לא שמעתי את הצדדים השונים וכדו' – איני יכול לומר דבר מה חתוך, וסביר להניח כי גם אם הייתי שומע – היה קשה לומר דברים חתוכים. אולם נראה לי כי ניתן לקבוע כמה כללים במקרים מורכבים מעין אלה:

א. מלכתחילה, ראוי כי לא יהיו סכסוכים מתמשכים. כשיש ערעור על תפקידו של מישהו, אפילו אם מדובר בערעור על תפקידו של הרב, צריך לנסות לא להגיע לעינוי דין ולעיוות דין אלא לקבל הכרעות, ולו הכרעות זמניות, כדי שלא ירחף ענן מתמיד מעל הקהילה.
ב. מלכתחילה, ראוי ששליח הציבור יהיה מקובל על כל הציבור, ועל הגבאים למנות אדם כזה. זו הלכה בשולחן ערוך. חשוב להדגיש, כפי שתמיד קיים בהלכה, כי הלכה זו אינה מעניקה כוח מתמיד ל"אופזיציה" לחזן מסוים למנוע את היותו שליח ציבור, אלא רק כמציאות זמנית עד להכרעה ציבורית בסכסוך.
ג. אם בסופו של דבר נשלח מישהו שאינו מקובל על חלק מהקהל – צריכים אלה שהדבר לא מקובל עליהם לנסות "לבלוע" את הדבר כדי שלא ללבות עוד יותר את אש המחלוקת, ובד בבד לקבל על עצמם לפעול כדי שבעתיד לא יכניסו אותם למציאות שהם מתנגדים לה, ואז יתבעו מהם בשם ה"שלום" לבלוע את המצב. רק במצבים קיצוניים מאוד, שההשתתפות בתפילה מאוחדת סותמת את הדרך להתמודד עם הבעיה בהמשך הדרך – מותר לפרוש מהתפילה הציבורית בשל כך.

כאמור, אלה עקרונות בלבד, אולם אין לי דבר ממוקד לומר על המקרה הספציפי.

כל טוב ושלום גדול בסוכת השלום