מצוות שבין אדם לחברו

שלום וברכה

כמה מילים על המבוכה:
רוצה לחזק. אנחנו צריכים להיות מובכים מדברים שאנחנו פעלנו בהן בצורה לא נאותה, ושתלויים בבחירה החופשית שלנו. אם יש לנו תופעות פיזיולוגיות שונות שאינן תוצאה של הבחירה שלנו, אלא תוצאה של הדרך בה נבראנו – אפשר אט אט להתגבר על המבוכה, ולחיות בהכרה שלא אנחנו בחרנו בזה. זה כמובן מחייב בעיקר את החברה שמסביב, שצריכה להטמיע בעצמה את ההכרה שהרתיעה שלה צריכה להיות מאנשים שבוחרים להתנהג שלא כשורה, ולא מתופעות ביולוגיות אלו או אחרות.
האם יש קשר עקיף למעשים שלנו – לא יודע. אנחנו לא יודעים דבר אמיתי על הקשר שבין מעשים שלנו ובין תופעות שמתרחשות. מאמינים שקיים קשר כזה, אולם מי שהיה מופקד על פענוח המציאות הזו היא הנביא – ואין לנו נביא עתה, שיודע לפענח את המשמעויות הרוחניות.
מה אפוא אני יכול להציע ? לשנות את הטרמינולוגיה, ולשנות את מה שאת מחפשת. במקום לדבר על עונש ועל פגמים – לעסוק מבחינה פנימית בהזדמנויות. מה שעובר עלייך מסוגל לעשות אותך ליותר רגישה לאלה שסובלים מתקלות פיזיולוגיות ולא זוכים ליחס החברתי הנכון; לאלה שנתפסים שלא כראוי על אף הניסיון שלהם לעשות טוב; וכדו'.
כלומר, להפוך את המצוקה הזו לצמיחה רוחנית, לראות בה כלי שיכול לרומם אותך ולהפוך אותך לטובה יותר. ואז במקום נמיכות הקומה ותחושת העונש עשויה לצמוח בך תנועה גדולה של תיקון במקומות שאת יכולה להפוך לטובים יותר.
ואין מתאים מחודש אלול להתחיל בכך.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?


כל טוב וחודש טוב