שאלה
שלום לכב' הרב,
ידוע הדבר שכלים שיוצרו על ידי גוי ושעשויים ממתכת, זכוכית, פיירקס, וכד', טעונים טבילה.
ולפי מה שהבנתי רק אם אדם קנה אותם לצורך שימוש ביתי ולא מסחרי (כגון אולם שמחות, מסעדה וכד'), חייב לטבול אותם אחרת לא.
יש לי 2 שאלות בעניין:
1. מדוע יש הבדל בין שימוש ביתי למסחרי?
2. במקום העבודה שלי יש מטבח לרווחת העובדים עם צלחות, כוסות וכו'. ועובדים שמזמינים אוכל או מביאים אוכל מהבית, יכולים להשתמש בכלים אלו.
אגב, אין שם טבח שמכין אוכל לעובדים אלא כל אחד לעצמו ויש גם מוצרי מזון שמקום העבודה קונה לרווחת העובדים.
השאלה שלי האם כלים אלו טעונים טבילה על מנת שאוכל להשתמש בהם או לא?
תודה ושבת שלום!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
העקרון של שימוש מסחרי הוא דרך להקל לאכול במסעדות. אבל לכתחילה כל כלי שמשמש לאכילה צריך טבילה, בכל מקום גם במסעדה וגם בבית מלון.
כך הכלים שאתה שואל עליהם צריכים טבילה. צריך למצוא פתרון מעשי - או לטבול את כל הכלים או לטבול מספר כלים שיהיו לשימוש הדתיים.
עיין בהרחבה בדברים להלן מתוך תשובה של הרב אליעזר מלמד:
כלים במסעדה
לעיתים קורה, שאדם המקפיד על הלכות טבילת כלים מעוניין לשתות או לאכול דבר מה במסעדה. אבל הבעיה, שאע"פ שהוא יודע שכל המאכלים במסעדה כשרים, בכל אופן ברור לו שבעל המסעדה לא הטביל את כליו, למרות שהם נוצרו בבית חרושת השייך לגויים. ונשאלת השאלה, האם מותר לו לשתות ולאכול בכלים האלו, או שהוא צריך להתעקש ולבקש כלים הפטורים מטבילה, כמו למשל כלים שנוצרו בבית חרושת של יהודי, או כלים חד פעמיים?
שאלה זו העסיקה רבים מפוסקי ההלכה בדורות האחרונים, ואמנם יש שהחמירו, אולם הואיל ודין זה הוא מדברי חכמים (ישועות יעקב, קכ, סק"א), אפשר לסמוך על דעת הרבה פוסקים שסוברים להלכה, שמותר לאדם האוכל במסעדה לאכול בכלים שאינם טבולים, ושני טעמים להלכה זו:
לטעם הראשון, רק כלים שנקנו לצרכי סעודה חייבים בטבילה, ואם כן כלים שאדם קנה לעצמו לצורך שימושו הפרטי, הואיל והם מיועדים לסעודתו הרי הם חייבים בטבילה, אבל הכלים שנקנו למסעדה, נקנו על ידי בעל המסעדה למטרות רווח, כך שבעצם ייעודם הוא מסחרי, ולכן הם פטורים מטבילה. ואף שבעל המסעדה אוכל בהם לפעמים, הואיל והייעוד המרכזי של הכלים הוא לטובת העסק של המסעדה - הרי הם פטורים מטבילה.
אולם לטעם השני, בעל המסעדה עצמו אכן חייב להטביל את כלי הסעודה, כי סוף כל סוף המסחר בהם נעשה בכך שהם משמשים לצורך הסעודה, כך שהגדרת ייעודם היא לצרכי סעודה. אלא שלמרות שבעל המסעדה חייב להטבילם, מכל מקום הבא לסעוד אצלו יכול לאכול בהם גם ללא שהטבילום, משום שאחריות הטבילה היא על בעל הכלים, ולא על מי שאוכל בהם. ולכן הסועד במסעדה, שהכלים נמצאים ברשותו כפי שנמצאים ביד שואל או שוכר, פטור מלהטבילם (מקורות לשני הטעמים, שבט סופר חיו"ד סז, דר"ת קכ, סק"ע, מנחת יצחק א, מד. טבילת כלים ע' צ' בשם הגרש"ז אוירבאך).
לסיכום, מותר לאכול במסעדה כשרה אף שידוע שהכלים שבה לא נטבלו. ולגבי בעל המסעדה עצמו, ראוי שיטבילם ללא ברכה. ואם ירצה להקל שלא להטבילם כלל, יש לו על מי לסמוך.
מתוך
http://www.yeshiva.org.il/midrash/7172