נשים נביאות וסיום מסכת של אשה

שלום

היו נביאות כפי שהיו נביאים, כך הגמרא אומרת. חלקן היו גדולות בנביאות ממקביליהן הגברים, כגון שרה מאברהם. לעת"ל תבהיינה נביאות, כפי שאמר יואל- וניבאו בניכם ובנותיכם.
אך נבואתן של הנשים לא נאמרה לדורות אלא לזמן ההווה, ולכן לא נכתבו הנבואות של נשים.
הטעם שנבואת הנשים אינה לדורות, נראה משום שנבואה לדורות היא הדרכה לרבים שלא רק בהוראת שעה, וזה בדומה לפסיקה הלכתית נצחית, שאינה שייכת בנשים כידוע.
אמנם י"א שיכולה להורות (לדעתו של החיד"א, הובא בפתח"ת ריש הלכות דיינים), אך גם לדעה זו, זהו רק הוראה ולא פסיקה. הוראה היא סיפור הדין, מה כתוב בספרים ומפורסם, אך לא פסיקה, שהיא הכרעת הדין במקרה מסופק.
אמנם דבורה היתה שופטת, אך התו´ס תרצו שמדובר במקרה חריג מאד עם טעמים ספציפיים.
וכן בנבואה, דברים לשעתם אינם נצחיים כפסיקה, אך לדורות הם נצחיים כתורה, ועל כן לא שייכים באשה.
מעלת האשה אינו בא לידי ביטוי בעמל התורה או בנבואה לדורות, שבזה לא נצטוותה ולכך לא נבראה, אלא בבניית עומק הרוח של האומה בחינוך. זוהי העבודה העליונה, בבחינת אם כל חי, העומדת ביסוד העולם כולו, וכדאמר ליה רב לרבי חייא, נשי במאי קא זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. שזהו מה שמצוות בו, ופטורות מת"ת בעמל.

לכן סיום מסכת ע"י אשה אינו פוטר מתענית בכורות, משום שאינה מצווה בזה, ועיקר השמחה בסיום הוא בכך שאנו עמלים במה שנצטוונו וקיימנו מצוות בוראנו. דברים של התנדבות הם חביבים (אם אינם פוגעים בחובות), אך אין בהם די כדי לפטור מצומות וכדומה.

כל טוב