שאלה
לרב שלום. אני מודה לרב על המענה המהיר לשאלה הקודמת, התשובה שמחה אותי מאוד. בנוגע לחלק השני יש נקודה שאיני מבין.
האם מחוייב ששמירת תומ"צ לא סותרת את החיים הפשוטים (ברמת העקרון ולא במקרה פרטי של אדם זה או אחר)?
הכוונה בחיים פשוטים היא עניינים כמו פרנסה בכבוד, השכלה כללית, חיבור לעם וכ"ו.
בעצם אני מבין מדברי הרב שהתורה היא עומק החיים ולכן אדם יוותר במקרים הכרחיים על דברים שמוגדרים כרע גם אם אינו מבין זאת וכן יוותר אפילו על דברים שנלווים אל הרע (כגון כתבה חשובה בעיתון לא כשר)
אך מה קורה כשהוויתור גורם לאדם, פשוט "לא לחיות".
שוב, אני מדבר ממה שיצא לי לחוות ולראות עד כה.
אני משתדל "לנווט", להקפיד על קלה כבחמורה ולהיות מחובר לעם ולעולם אך בפועל יוצא שהדברים באים האחד על חשבון השני ברמה של מחיקה מוחלטת.
אתן דוגמא שהיא שאלה בפני עצמה:
ב"ה לא מזמן השתחררתי והחלטתי שאני צריך לטייל, בחרתי לעשות את שביל ישראל. בטיול עצמו התעוררו בעיות הלכתיות רבותץ
עכשיו בהנחה שהאופציה שלי היא או להמשיך וכנראה לעבור על איסורים או להפסיק ו"להירקב בבית" (אני מדבר אחרי שחיפשתי פעילות אחרת שכשרה לגמרי ותתן לי את המנוחה והנאה שאני מחפש) יוצא שהתורה חונקת את החיים, עד לפה הכל בסדר אך זה מקרה שמגיע אחרי וויתורים רבים בצבא ובחיים בכלל ונותן את התחושה שאי אפשר לחיות בפשטות ובשמחה תוך כדי שמירת הלכה.
כנ"ל נראה גם אצל אנשים שמעורים בעולם המעשה, כמעט תמיד זה דרש מהם לחרוג קצת מהגבולות (בד"כ בענייניםשקשורים ליושר ).
בנוגע לטיול עצמו הבעיות הם:
1. אני מטייל עם עוד חבר אך בדרך פוגשים קבוצות שונות חלקן מעורבות האם מותר לטייל איתם כמו כן האם מותר לשבת ביחד לאכול וכן ישיבה מסביב למדורה? האם שיחה שיכולה להוביל להיכרות חיובית עם מישהי ואף לקשר, מותרת? עד כה הקפדתי תמיד לשבת באיזור הבנים ושהשיחה לא תגיע לקלות ראש אך עדיין לא ברור לי שהדבר מותר פשוט מבחינתי לא שווה לי הטיול אם בכל פעם כשכולם ביחד אני צריך להתנתק מכולם כעוף מוזר.
2. הסוף היום ישנם איזורים מוגדרין ללינה פתוחים אך מתוחמים האם מותר להיות באותו מתחם שבו יש קבוצות עם בנות כאשר אני במרחק מספר מטרים ובאיזור הקרוב בנים בלבד
3. כשאוכלים עם אנשים שאינם שומרי תומ"צ:
-האם מותר לאכול בכלים שלהם אוכל קר?
- במקרה והכנתי אוכלבכלים שלי וחב
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
במציאות העולם הזה, אדם צריך להכריע המון פעמים בין דברים שונים. גם ללא קשר לתורה.
למשל, אם בא לאדם לתופף בחצות הלילה, אבל זה מפריע לאחרים לישון.
אפשר לראות את זה כהתנגשות בין המוסר לחיים, ולומר שהמוסר חונק אותם. ואפשר לראות בזה בירור של מה יותר מתאים לעצמיותי - למלא את הסיפוק של התיפוף או להימנע מלפגוע באדם אחר. ואז זה כבר דיון אחר לחלוטין.
יש פה שאלה בסיסית שאדם צריך לשאול את עצמו - מה הדבר המרכזי בחיי? מהו הערך שעל פיו אני מודד הכל? וממילא, כיצד אני מכריע מה נדחה מפני מה?
פועל יוצא של השאלות הקודמות זו השאלה- האם יש חיים וצריך להסתדר עם התורה, או שיש תורה, כלומר ערכים אלוקיים, רצון ד', ועכשיו אני בא לבדוק איך אני חי את אותם ערכים בתוך מציאות החיים?
מעבר לכך, נאמר בגמ' (חולין קט,ב) שכנגד כל דבר שהתורה אסרה, היא התירה משהו מעין זה.
בלי להיכנס לבחינה המדוקדקת, אני חושב שיש פה אמירה, שהתורה לא חמסה מהאדם את היכולת לחוות את העולם הזה, אלא הכווינה אותו מתי ואיך לעשות זאת.
ביחס לטיול - אני לא נכנס כאן לשאלות הספציפיות (אפשר לעשות זאת כשאלה בפני עצמה), אבל יש דברים שיש להם פתרון, ויש דברים שלא. וצריך לדעת, שלפעמים, כאשר אדם נכנס לתוך מציאות חיים של אנשים אחרים שלא שותפים לעולם הערכים שלו, זה גורם להתנגשויות רבות, ולמצב שבו בהרבה סיטואציות, המציאות סביבו תסתור בצורה מרובה וחריפה את אמונותיו.
כמו למשל, אם אדם נכנס לעבוד במקום בו הנורמה היא רמאות או לשון הרע או ניבולי פה או חוסר צניעות, זה יוצר קושי גדול ועימות מתמיד בינו לבין סביבתו, ולצערנו, בהרבה מהמקרים בגלל ההתנגשות הזו, ישנם רבים שנשחקים בערכיהם, באמונתם ובאורח חייהם, דבר שלא היה קורה אם לא היו נכנסים למציאות הזו.
מקווה שעניתי.
בהצלחה