שאלה
מתוך שיטוט עבר ארוך בכתבים פילוסופיים ומאז חזרתי בתשובה תוך הקשבה למילות הקודש של חז״ל בתפילתנו נראה לי כאילו האל הוא בעיקר אל גומל: זאת אומרת הוא מגיב כפי שאנו מסתכלים עליו או בעצם הוא פעול של מה שאנו רוצים שהוא יהיה כמובן מתוך ההסתכלות שלנו עליו ובלי לפגוע ח״ו בגדולתו. כך אנו אומרים בתחילת העמידה: ״גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים״ (למי שעושה חסד) וכך ״וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ״ (למי שהוגה את שמו, חושב עליו) וכן בתפילת הגומל משיב הקהל: ״האל שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה״. וודאי שאפשר למצוא עוד ביטויים מפי חז״ל המסמנים זאת. האם זה כך?
תשובה
שלום וברכה
בשיר הכבוד אנחנו שרים "זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב". לאמור: אין ריבונו של עולם מתגלה בדרך אחת בלבד, ואין בעולם הזו הנהגה אלוהית אחת בלבד. לעתים הוא מופיע כך ולעתים כך, ואנחנו – לעתים מציינים נקודות מסוימות כך ולפעמים כך.
אתה צודק מאוד אפוא כי בתפילה אנחנו מציינים בעיקר את היות הקב"ה אל גומל, בשל העובדה שזו מהותה של התפילה: אנו מעוררים מלמטה, והוא נענה מלמעלה. מטבע הדברים אנחנו מזכירים את ההיבטים האלה בתפילה, ועל ידי כך מעצימים יותר את המשמעות המיוחדת של העמידה לפני ד'.
כל טוב ויישר כוח