שאלה
שלום כבוד הרב,
ניסיתי ללמוד בעיון את מצות 'לשבת יצרה'. מהסוגיות בגמרא ביבמות ובמיוחד מהפסיקה של הרמב"ם והשו"ע נראה שהיא איננה מצוה נפרדת אלא מבטאת את המהות של מצות פריה ורביה וקובעת את גדריה. הרמב"ם והשו"ע לא מזכירים בכלל את המצוה 'לשבת' אלא פריה ורביה בלבד. אפילו בהתייחסותם לסיבה שכופין אדון לשחר את עבדו שהוא חצי בן חורין הם כותבים שזה משום פריה ורביה.
מצד שני רוב האחרונים שראיתי (מלבד ערוך השולחן שסובר כמו הרמב"ם והשו"ע) סוברים על בסיס התוס' שמצות 'לשבת' היא נפרדת ממצות פריה ורביה ועומדת בפני עצמה.
מכל מה שלמדתי וחיפשתי לא מצאתי פוסק אחד הסובר כמו התוס' שמצות לשבת היא נפרדת, שמתייחס לרמב"ם ומסביר מדוע הוא לא הזכיר בכלל את מצות 'לשבת'.
אשמח להתייחסות הרב בנושא ואם תוכל להפנות אותי למקורות בבקשה.
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הרב ליכטנשטיין מסביר שלשיטת הרמב"ם הפסוק 'לשבת יצרה' מגדיר את מצוות פרו ורבו ולכן הרמב"ם לא מתייחס לפסוק זה:
...לומר כי השֶׁבֶת מגדיר את הפריה ורביה, ואיננו מצווה נפרדת. המשנה ביבמות סא ע"ב כותבת:
"לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים. בית שמאי אומרים: שני זכרים ושתי נקבות. בית הלל אומרים: זכר ונקבה".
הגמרא בהמשך (סב ע"א) מביאה שתי ברייתות. הראשונה:
"בית שמאי אומרים: שני זכרים ושתי נקבות. בית הלל אומרים: זכר ונקבה".
והשניה:
"בית שמאי אומרים: זכר ונקבה. ובית הלל אומרים: זכר או נקבה".
כמקור לדעה האחרונה מביאה הגמרא את הפסוק: "לא תהו בראה לשֶׁבֶת יצרה". כלומר, הגמרא הבינה כי הפסוק "לא תהו בראה" מגדיר את מצוות פריה ורביה - שתהיה תרומה כלשהי ל'שֶׁבֶת' הכולל בעולם. לפי הבנה זו אין במצוות שֶׁבֶת חיוב נפרד.
בתוך
https://www.google.co.il/url?sa=t