חזרה בשאלה

שלום וברכה


רעידת אדמה של ממש.

ומה עושים ברעידת אדמה ?
נראה לי כי הדבר הנכון לעשות הוא לחפש קודם כל את הנקודה היציבה.
והנקודה היציבה החד-משמעית היא שאף לא אחד מאתנו חי ככה היום, ואף לא אחד מאתנו סובר שזו הדרך בה יש להתייחס לנשים, או שבה יש לבנות את הזוגיות המשותפת.
והדבר הזה לעצמו כבר מעמיד אותנו בנקודה יציבה, חיה ותוססת.
לא זו בלבד, אלא שעולמנו ההלכתי והרוחני עסוק הרבה מאוד בביסוס הזוגיות הטובה, בבניית חיי אהבה ואחווה ושלום ורעות, בחיזוק הנאמנות המוחלטת לברית הנישואין, ועוד ועוד.
ועל כן, טוב להתחיל משם את המסע אל עבר ההיסטוריה.

ועוד לפני המסע אל ההיסטוריה, יש עוד עניינים רבים לברר בהווה.
אכן, בעולמנו שלנו אין אנו חייבים לחיות לאור העיקרון של ״הכל לטובה״, ואין אנו מברכים על צרות ״הטוב והמטיב״, אלא ״דיין האמת״. ואנו בוכים ומתייסרים שכואב, והולכים בכך בדרכם של אבותינו הקדומים, שלא אמרו לעצמם דברי ניחומים שאינם מנחמים.
ואכן, בעולמנו יש לנו הרבה מאוד שאלות שאין לנו תשובות עליהן. ואנחנו גם מתייסרים מכך, אולם גם שמחים על כך, כי הניסיון האנושי מלמד אותנו ששאלות הן יותר טובות מתשובות. תשובות - סוגרות; שאלות - משאירות דברים פתוחים ומצפים.

ואז אנחנו גם מבינים שלא נכון לדבר בכלל על ״יחס היהדות״.
וזאת בשל העובדה שמדובר ב 3500 שנים של יצירה רוחנית, כל כך סוערת וסותרת ומגוונת וחולקת ועשירה.
ועל כן, אם לא מוצאים משהו בנתיב אחד - אפשר לתור בנתיב שני אחרי משהו שכן מוצאים אותו.
ואם את לא מוצאת את עולמך ברמב״ם - אז בוחרים נתיב אחר.
אכן, יש דברים ברמב״ם שלגבי הם שאלה. לא תשובה.
לא רק אלה שאת ציינת.
בכלל הרמב״ם כתב ש״חוש המישוש - חרפה היא לנו״, לאמור: כל הכמיהה למיניות ומגע פיזי הם חרפת האדם.
ואנחנו לא חיים לאור הדרכות אלה.
והרמב״ם אכן ראה את הקשרים שבין איש ואשתו גם כחוזה מחייב, שיש בו צדדים של עבדות (אגב, לשני הכיוונים).
ואנחנו לא חיים לאור חוזה זה, אם כי לומדים מהרמב״ם שיש חוזה בין איש ובין אשתו, ולהפך, אלא שהחוזה שאנו חיים לאורו הוא שונה.
וסביר להניח שעמדתו הייתה מושפעת מאוד מראיית האיש כ״צורה״ והאישה כ״חומר״.
ואנחנו לא רואים זאת כך היום, אם כי לומדים ממנו שיש גם הבדלים משמעותיים בין איש ובין אישה. אנחנו גם לא רואים את ההבדלים האלה כמצדיקים יחס פטרנליסטי או בעלוני של גברים על נשים.
ולכן, אני לא מניח לכל הדברים האלה שאיני מבין להרוס את הברית ביני ובין ההלכה, וביני ובין הקב״ה.


אני לא צריך להיות עורך הדין של הרמב״ם.
אני לא מבין את מה שהוא כתב, ולא מבין כיצד יכול היה לכתוב זאת.
אני כן מבין מה אני צריך ללמוד מכך (כגון את עצם קיומו של חוזה), ואת מה אני לא אמור ללמוד מכך (את החיים לפי ה״חוזה״ של הרמב״ם).
ואינני חושב לרגע שנשים פחותות, או עילאיות, או כל סולם אחר, ביחס לגברים.
ובוודאי שאיני חי לאור תנועות אלה.
ולא זו בלבד שאיני חוזר בשאלה, אלא להפך - מנסה כל הזמן לחזור בתשובה, ולהתקדם בשמירת ההלכה שבי, ובקשר שביני ובין ריבונו של עולם.
ועל כן את צודקת לחלוטין בדברייך:
״לא נולדתי להיות כלי שני לאף אדם. בזוגיות שתהיה לי אני אהיה שותפה. לא נולדתי לשרת אף אחד. גבר או אישה. אני אדם חושב , חכם ושקול. אין לאף אחד זכות על הגוף שלי חוץ מימני. אני מתבלטת בדרך-כלל כאדם החכם בחדר. אני בהחלט לא מחוייבת לנשק לאף אחד את הרגליים, ובהחלט לא לציית או שטות נוצרית אחרת....״.

ומתוך כך, את יכולה להמשיך את הברית העילאית שלך עם הקב״ה.

כל טוב והרבה שמחה