גט והיחס לנשים בתורה

בס"ד
שלום רב

האישה לא בבעלות הבעל. היא איננה רכושו.
אינני מתכוון להשוות חלילה אבל כדי שהדברים יהיו מובנים: אם יש לאדם עבד, הוא יכול למכור את העבד לאחרים.
אישה אי אפשר למכור לאחרים.
מכאן שהאישה אינה רכוש של בעלה.
המושג 'קניין אישה' בא לבטא את האחריות שיש לאיש כלפי אשתו, כפי שקובעת התורה: "שארה כסותה ועונתה לא יגרע".
ביהדות אין סימטריה בין איש ואישה, הם שונים באופיים ובתכונות הבסיסיות שלהם, בהתאם לכך יש לכל אחד תפקיד ויעוד שונה. ברוב המשפחות האישה מתאימה יותר לטפל בילדים (לכן מקובל במקרה של גירושים להפקיד את הילדים בידי האמה). האיש מתאים יותר להיאבק על הצרכים המשפחתיים (לכן בגירושים מטילים על האבא את פרנסת הילדים הקטנים).
מנקודת מוצא זו האיש משחרר את האישה מקניינו על ידי גט: לכן האיש נותן גט והאישה מקבלת את הגט.
יש לנושא זה עוד צדדים נוספים ולא אכנס להם בגלל קוצר היריעה.
עם כל זאת תורת ישראל מתחשבת באישה בלי פשרות, לכן אפשר על פי ההלכה להביא כל גבר למסור גט לאשתו, אלא שהלכה זו לא נוהגת כיום:
כשיש הצדקה לכפות על הבעל לתת גט לאשתו, מלקים אותו בית דין, עד שיאמר: "רוצה אני", ויכתוב גט.
אף על פי ש"גט מעושה" שניתן אחר כפייה ולחץ, ולא מרצון של המגרש - פסול; גט שנכפה על הבעל על ידי בית הדין, אינו גט מעושה, והוא כשר.