שאלה
שלום הרב!
בבראשית פרק ז פסוק ב כתוב: "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שניים איש ואשתו"
ידועה הפרשנות שנקט ה' בלשון עדינה כלפי החיות הטמאות ולכן האריך בלשונו ואמר "אשר לא טהורה", אך אם זאת היתה הסיבה, מדוע ישנם מקומות אחרים בתורה, בהם ה' נוקט בלשון "טמאה"? הרי אם לא רצה לפגוע בחיות הטמאות, ראוי היה שיעשה זאת בעקביות, לא?
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
שאלתך מהווה בסיס לסוגיית הגמרא בתחילת מסכת פסחים.
מהסוגיה עולה, וכך סיכם אותה בעל המאור, שהעדיפות העיקרית של התורה היא להיות מדויקת, ו״לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה״, ועל כן - במקומות שהדיוק מחייב זאת התורה תכתוב גם מילים ״מגונות״ כמו ״טומאה״ וכדו׳.
במקומות שאין נפקא מינה, ושהדברים לא יובילו לטעות, התורה מעדיפה את הלשון הנקיה גם אם היא ארוכה יותר, על פני לשון מגונה.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם