הלכות טכנולוגיה, מדע במחקר הביולוגי בגנטיקה של שפמנונים

שלום

סוגיה זו קשורה בטבורה לסוגיית ראשי הישיבות הקרויה 'סימן או סיבה', שהיא בירור השקפת התורה בדינים שונים, האם התנאי הנאמר מדאוריתא הוא סימן חיצוני למהות הדין או שהוא גופא מחולל המהות בהיותו סיבה.
אם הקשקשים הם סיבה, אזי יש לדון אולי להתיר זאת. אך אם הם סימן לטהרת המין אזי אין תועלת בהוספה חיצונית בידי אדם.

אולם יש כר נרחב להעמיד סברות בסימן ובסיבה לחומרא ולקולא לשני הצדדים, והדבר אינו מוחלט כפי היסוד שכתבתי לעיל. יתכן לומר (אם כי זהו דוחק) שלמאן דאמר סימן, לפנינו סימן הנגרם לאחר ההנדסה הגנטית בצאצאים המאוחרים שאינו פחות מסימן במין שהיה ידוע לנו, והנה לפנינו מין חדש שהתורה התירה בסימנים שנתנה. ומאידך להיפך, ניתן לומר למאן דאמר סיבה, שהעובדה שיש קשקשים וסנפירים אינו מחולל היתר משום שנעשה בידי אדם ולא באופן הטבעי.

על כל פנים, עמדתי ברוב הנושאים האלו היא שיש ללכת על פי היסוד הביולוגי ולא החיצוני, כך בסוגיית תאי גזע בבשר לאכילה או עור תפילין, או תאי גזע בהלכות בשר וחלב. וכן כאן.
העיקר הוא המין, והסימנים בדגה אינם סיבה אלא סימן, וכן עולה מדברי הראשונים ומגדולי האחרונים שדנו בסוגיות דומות (להוציא אם פונדקאית).
זאת על אף שהגמ' מתירה סימנים המתפתחים רק בחלק מהמקומות והזמנים.
וודאי כאן שמדובר בספק דאוריתא שיש להחמיר.

יש להאריך בסוגיה זו ובמקורותיה מהראשונים, אם תרצו נעיין יחד בדברים בפגישה.

כמובן כל זאת הוא רק בבחינת תורתך שעשועי, שכן בסוגיות מהותיות המשפיעות על כלל ישראל והיתרים מחודשים- רק גדולי הפוסקים הזקנים יכולים להכריע, ובראשם הרבנות הראשית. ולא רב פרטי.

כל טוב