לשון הרע על הישיבה

שלום וברכה

אני מבין היטב את נפשך הנסערת. יש אהבה עמוקה לישיבה בה לומדים, מכוח העולם הרוחני שהיא מעניקה, ודברי המשנה כי אביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא הם לא רק אידיאולוגיה, אלא גם חוויית חיים עמוקה ביותר. כשחוויה זו נתקלת במצוקה מסוג שאתה מתאר - הנפש סוערת.
הן מבחינה אנושית והן מבחינה הלכתית נראה לי כי הדבר הנכון ביותר הוא לבקש פגישה עם ראש הישיבה, ולהעלות בפניו את הכאב ואת המצוקה. זו לא פניה לדין וחשבון, ואין בה גם חוצפה או עלבון. לא זו בלבד, אלא שפניה חוצפנית או תובעת דין וחשבון גם לא משיגה את מטרתה, כי נוצרים יחסי תוקפן ומתגונן ההופך בדרך כלל לתוקפן, ושום דבר טוב לא יוצא ממערכת יחסים כזו, שכאמור - היא גם לא נכונה הלכתית.
ברם, כאשר באים ומבקשים ללבן, מעלים את הדברים לא כהתקפה אלא כביטוי לכאב, ובאופן בו ברור שאין מדובר בשני צדדים עוינים - הנהלת הישיבה ותלמידיה - אלא כאנשים שנמצאים באותו צד של המטבע, ורוצים ללבן את הדברים שנעשים כדי להיטיב את המקום היקר לכל הצדדים - הדבר הוא נכון גם מבחינה הלכתית, וגם מבחינה אנושית.
אינני חושב שנכון להתייחס לפגיעה שנפגע בה אחת מתלמידי הישיבה כדבר שאינו נוגע לך. הוא נוגע לך גם בשל העובדה שאתה חייב לעמוד לימין הנפגע, וללכת בדרכי השכינה של "והאלוהים יבקש את נרדף"; גם בשל העובדה שאינך רשאי ללמוד בישיבה בה יסודות הצדק והמוסר אינם קיימים בה, ולהתעלם מדברי הנבואה הטוענים "למה לי רוב זבחכם" אם אין המקום מתנהל בדרכי הצדק והמוסר; גם בשל העובדה כי לימוד במקום בו אין אפשרות לביקורת על הנהלת הישיבה הוא חממה מסוכנת מאוד למערכת יחסים לא-ראויה, שאנו עוסקים בה בימים האחרונים, ושמכונה בשם "פרשת הרב מהצפון".


בחיזוק גדול, ובאמונה כי אפשר להצמיח מהמצב בו אתה נמצא צמיחה גדולה ומשמעותית.
שבת שלום